מעשה רקח על הלכות קרבן פסח ט:ח

ערל שאכל וכו'. בס' מעיל שמואל למהר"י פלורינטין ז"ל תמה על רבינו דאמאי לא מנאו בפי"ט דהל' סנהדרין עיי"ש. וגברא חזינא וכו' דהתם מנה להדיא ערל שאכל בשר קדש או תרומות ופסח ידוע שהוא קצת קשה כדתנן בשלהי איזהו מקומן וכלל תרומות עמו משום דמיניה נפיק כדאיתא בריש פ' הערל. אך מאי דאיכא לתמוה למה לא הזכירו רז"ל דין טומטום ואנדרוגינוס דהא איכא למאן דאמר בריה בפני עצמו היא. ולרבינו שפוסק בכל מקום דהוו ספק לא קשיא הא, אך קשה דטומטום יש לפוסלו מטעם דאם הוא איש הוי ערל והתורה פסלתו להדיא ואף שהתוס' ביבמות דף ע"ב כתבו לחד שינויא דסתם ערל מאיס משא"כ הטומטום דאף אם הוא ערל לא מאיס עיי"ש מ"מ י"ל דהתם דוקא כתבו כן משום דגבי ראיה כתיב כל זכורך וערל לא כתיב בהדיא משא"כ גבי פסח דכתיב כל ערל לא יאכל בו שפיר י"ל דאפילו טומטום קאמר וכל שכן אי ביציו ניכרין מבחוץ כמו שאמר אביי שם וכעת צל"ע: