מעשה רקח על הלכות קרבן פסח י:ב

לפיכך שורפין וכו'. לשון זה לכאורה מגומגם דלפי הסוגיא דהתם דף פ"ג משמע דאין בו משום שבירת עצם אלא דוקא עצם שיש בו מוח אבל שאין בו מוח שרי וכן פסק רבינו לקמיה וכיון דיש בו מוח אין טעם השריפה משום שבירת עצם אלא משום נותר א"כ איך כתב לשון לפיכך אשבירת עצם ותו דכדי שלא יבואו מהם לידי תקלה ג"כ הוא מגומגם דתיפו"ל משום נותר הן אמת דלשון זה נאמר בברייתא וכן פי' רש"י ז"ל עיי"ש. וי"ל על פי מ"ש התוס' שם ד"ה בו בכשר וכו' דע"י גומרתא אין בו משום שבירת עצם אלא דלא שרינן משום דאיכא למיחש דילמא פקע אי נמי ע"י גומרתא טריחא מלתא למעבד ע"כ והם דברי אביי וכו' בדף פ"ד ע"ב נמצא דמשום נותר לחוד לא היינו מצריכין לשרוף כל העצם כיון דאפשר להוציאו ע"י גומרתא ע"י טורח שלא ישבר העצם ולשרוף המוח ונמצאו דברי רבינו מכוונין והמל"מ ז"ל נדחק בזה וא"צ דגם בפשט הברייתא מוכרחין לומר כן וגם לדברי רבא דחייש להפסד קדשים גבי נותר זו היא מצותו: