מעשה רקח על הלכות קרבן פסח ט:ז

המאכיל כזית וכו'. על מ"ש מרן ז"ל דאי לשאינו ממונה עמו מלפי אכלו תכוסו נפקא וכו' הקשה הר"ח אבולעפיה ז"ל פרשת בא דתמוהים דבריו דמתכוסו לא יש מלקות ולא לאו גם מ"ש דלגבעוני וערבי מהול אתא ליתא דקי"ל הנודר מהמולין מותר במולי אומות העולם ואסור בערלי ישראל ע"כ וחס לן לחשוב על מרן הקדוש דאיכא אפילו לאו בהך קרא אלא כוונתו כלפי דברי הראב"ד ז"ל וקאמר דשאינו ממונה עמו לא הוצרך ללמדינו דמתכוסו נפקא כלומר בדינו דאין בו אלא עשה וכאן למדנו הלאו דבן נכר לא יאכל בו ולאידך קושיא דהנודר מהמולין וכו' כבר ביאר רבינו הטעם בסוף פ"ט דהל' נדרים שאין כוונתו של זה אלא למי שהוא מצווה על המילה וכו' וידוע דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם וכוונתן וקרא דכל הגוים ערלין דרך גנות בעלמא הוא. אך הרואה יראה דעדיין הקושיא במקומה ותוקפה עומדת שהרי ביבמות דף ע"א אמרו להדיא דהני לאו מולין נינהו וצ"ל דכיון דרבינו הוציאו מהמכילתא שהביאו התוס' שם ד"ה אלא לאפנויי וכו' שדרשו תושב ושכיר זה הנכרי וכו' מוכרח דבמהול קאמר דאי ערל תיפו"ל מכל ערל ומעתה לפי המכילתא לשון נדרים לחוד ובאו דברי רבינו בדיוק עצמי שכתב בהל' נדרים שאין כוונתו של זה וכו' לרמוז מ"ש ז"ל דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם וכוונתן וכדברי מרן כ"כ המבי"ט בקרית ספר ז"ל עיי"ש ומ"מ עדיין דברי מרן ז"ל מגומגמין במ"ש כדאיתא בפ' הערל דכלפי לייא הוא:

ובן נכר האמור בתורה וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל דס"ל לרבינו דקרא דכל בן נכר לא יאכל בו לישראל מזהיר שלא יאכילוהו וקרי ביה לא יאכל ומ"מ כיון דלא כתיב בהדיא לא תאכילום אין לוקין עליו ע"כ. ודבריו תמוהים לכאורה דכיון דקרי ביה לא יאכל מעתה הו"ל ללקות וכמ"ש רבינו פ"ה דנזירות הל' י"א אחד המגלח ואחד המתגלח מקרא דתער לא יעבור על ראשו קרי ביה לא יעבור ולא יעביר. גם בסוף הלכות כלאים פסק דהלובש כלאים והמלביש אם הם מזידין וכו' לוקין גם פרק ג' דאבל הל' ה' פסק כן גבי מטמא את הכהן הרי דדרשינן הקרי והמשמעות ללקות וי"ל דהכא שאני דא"א לאוקומי פשטיה דקרא דהא ודאי לגוי לא קמזהר כמ"ש מרן ז"ל אמנם בס' החינוך הביאו הרב לחם יהודה ז"ל וכתב הטעם דאינו לוקה מפני שאין בו מעשה וכיון שכן אין בו אלא משום לפני עור וכו' וכן נראה מדברי המבי"ט בקרית ספר ז"ל עיין עליו:

שנאמר תושב ושכיר לא יאכל בו. על מ"ש הראב"ד ז"ל הקשה הרב לח"מ ז"ל דלא אתי לא כר' אליעזר ולא כר' עקיבא דלר"א קרא לאו להכי אתא דא"כ לא אייתר ליה דהא איצטריך לדרשא דהראב"ד ז"ל ואי לר"ע מוקי ליה לגר וקטן ע"כ והיא קושיא חזקה. אך אפשר דכוונת הראב"ד ז"ל למ"ש שם דמתרומה למדנו דבין קנוי קנין עולם בין קנין שנים אינו אוכל מעתה גבי פסח נמי אף שהוא משועבד תחתיו אינו אוכל אא"כ נתמנה כיון שהוא ברשות עצמו לענין זה כשאר ישראל וממילא אייתר. עוד תמה הרב לח"מ ז"ל על הכ"מ שהליץ בעד רבינו דאית ליה דקרא אתא לקטן וגר דהא רבינו כתב דאתא לגוי וגר תושב ושכיר ע"כ. ואיני רואה תמיהא דמרן ז"ל לא הזכיר קטן דמאן דכר שמיה ורבינו לא כתב גוי אלא כותי משום דשייכי בקצת מצוות א"כ היא היא ולשאר תמיהותיו ז"ל כבר כתבתי הנראה לענ"ד פ"ז דתרומות הל' י':