מעשה רקח על הלכות קרבן פסח ד:ב

שהציץ מרצה על שגגת הבשר וכו'. הקשה הרב לח"מ ז"ל דבפ"א דפסולי המוקדשין כתב כל הזבחים של יחיד בין שנטמא הבשר וכו' זורק את הדם נטמאו שניהם לא יזרוק ואם זרק הורצה שהציץ מרצה על הטומאה משמע דאפילו דזרק במזיד הציץ מרצה וכאן לא כתב דמרצה אלא על השגגה ולא על הזדון וצ"ע עכ"ל. וגברא חזינא תיובתא לא קא חזינא דהרי רבינו נותן טעם כאן שאין הפסח בא אלא לאכילה דמשמע דמזה הטעם הוא דמחלקינן בין שוגג למזיד משא"כ בשאר זבחים דאין עיקרן לאכילה לא מחלקינן בין שוגג למזיד ומשנה ערוכה היא בכיצד צולין נטמא בשר וחלב קיים אינו זורק את הדם וכו' ובמוקדשין אינו כן אלא אע"פ שנטמא בשר והחלב קיים זורק את הדם ואיך נעלם מעיני כבודו דבר זה: