מעשה רקח על הלכות קרבן פסח ד:א

והרוצה להחמיר על עצמו ה"ז משובח ויביא פסח שני. ידוע דהראב"ד ז"ל השיג על רבינו דאין שבח שיביא חולין לעזרה ומרן ז"ל תירץ דאפשר דמאי יביא פסח שני דקאמר שימנה עם אחרים על פסח שני ע"כ ודברים תמוהין הם דאם זה התירוץ אמת למה לא נעשהו בההיא דחמשה שנתערבו עורות פסחיהם שכתב רבינו בפרק הקודם ומרן גופיה הזכיר זה כאן ולא נרגש מזה והוא תמוה הרבה ואם נאמר דהן הכי נמי ורבינו לא הזכירו מפני שכבר ביאר בפרק ב' הל' ה' דאם שחטו למנוייו ושלא למנויו כשר והן הן דברי מרן ז"ל שכתב שימנה עם אחרים אכתי תקשי להש"ס דשקלו וטרו היכי ליעביד שהרי אחד מהם לא קיים מצות פסח וקאמר לייתו כולהו חד פסח נמצא פסח נאכל שלא למנויו וכו' ואמאי לא אוקימו בשימנו כולם על פסח של בני חבורה אחת דאף אם יהיה למנויו ושלא למנויו הרי הוא כשר כי הכא שהרי הדברים ק"ו דהכא מן הדין כבר יצא בפסח ראשון שהרי שורת הדין שאינו נאמן ואפ"ה שרינן ליה לימנות עם אחרים מכל שכן וק"ו התם דחד מנייהו ודאי לא עשה פסח וכבר ראיתי להרב לח"מ ז"ל שנרגש מזה ולא תירץ כלום והוא ז"ל תירץ באופן אחר והר"ח אבולעפיה ז"ל חלק עליו ובס' לחם יהודה ז"ל הליץ בעדו ועיין עוד בס' ידי אליהו ז"ל. ולדברי מרן ז"ל הוה מצינן למימר דגם בההיא דעורות הן הכי נמי דיכול לימנות על פסח אחר כי הכא אלא דהש"ס בעי למהדר אדין אכילה דהקשו להדיא לייתו כולהו חד פסח נמצא פסח נאכל שלא למנויו אמנם לענין המינוי בלא אכילה פשיטא דמצו עבדי ולפ"ז בכל מקום שאנו פוטרין מלעשות פסח שני כגון בההיא דחופר בגל שכתב רבינו בפ"ו הל' י' דמפני הספק פטרו מפסח שני פשיטא ודאי לדעת רבינו ומרן ז"ל דיכולין לימנות בלא אכילה ודו"ק ובעיקר הדין עיין מ"ש סוף הלכות פסולי המוקדשין: