מעשה רקח על הלכות קרבן פסח ב:יב

שלא יגנבנו. מרן ז"ל ביאר דעת רבינו כלומר דחושש זה שאם יאכל אצל חבירו ימשוך לב העבד אליו ויגנבנו ע"כ והדבר קשה להבין דגם בשאר ימות השנה למה לא ניחוש על זה ותו דתפול קושית התוס' עליו דמ"ש ממי שחציו עבד וכו' וראיתי להמבי"ט ז"ל בס' קרית ספר שנותן טעם שאין אחד מהם רוצה ליהנות מחלק חבירו ואין שם טעם שלא יגנבו והן הן דברי רש"י והתוס' שקיימו דבריו. וראיתי בדפוס מגדל עוז ואין שם שלא יגנבו והכי מסתברא דבאמת טעם חלוש הוא ונראה ודאי שהוא ט"ס וכן נוטין דבריו שבפירוש המשנה שכתב לא יאכלו משל שניהם כשיש ביניהם קפידא על זה השיעור וכו':