מעשה רקח על הלכות קרבן פסח ב:יג

מי שחציו עבד וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל ובשם רבינו אברהם בנו של רבינו ז"ל ולהרב קרית ספר ז"ל מצאתי שהביא תחילה כדברי רבינו דלא יאכל משל רבו ולא משל עצמו ושוב הביא השקלא וטריא של הש"ס וסיים והואיל ובידינו לשחררו הרי הוא כבן חורין ואוכל משל עצמו ע"כ. ולכאורה הוא תמוה דפתח בכד וסיים בחבית לכך נראה שהבין ז"ל דלמשנה אחרונה דאוכל משל עצמו היינו אחר שכפו את רבו דאף שעדין לא נכתב הגט שחרור מ"מ כיון שבידינו לשחררו שהרי כבר כפו אותו הרי הוא ברשות עצמו קרינן ביה אבל אם אירע פסח קודם הכפייה בין למשנה ראשונה בין למשנה אחרונה לא יאכל לא משל רבו ולא משל עצמו וזוהי כוונת הרב שהתחיל דלא יאכל לא משלו ולא משל רבו שכך הוא האמת אף למשנה אחרונה וסיים דאחר הכפייה לפי משנה אחרונה אוכל משל עצמו אף שעדין לא נשתחרר וזהו שכתב הואיל ובידינו לשחררו ולזה אפשר שנתכוון רבינו שסיים עד שיעשה כולו בן חורין ולא כתב עד שיהיה כולו בן חורין אלא עד שיעשה כלומר שכבר כפו את רבו ובידינו לשחררו על פי מ"ש בפ"ז דהל' עבדים הל' ז' דכופין וכו' כן נראה שהבין המבי"ט ז"ל בדעת רבינו וניצול מהשגת הראב"ד ז"ל: