מעשה רקח על הלכות קרבן פסח י:יב

ועל זה נאמר בתורה וזבחת פסח וכו'. הקושי מבואר שבגמרא דף ע' דרש בן דורתאי דרשא זו ולית הלכתא כוותיה משום דס"ל דהוי דומיא דפסח ודחי שבת ורבינו פסק כחכמים דס"ל דלא דחי וכן הקשה בס' צרור החיים ועיין להר"ח אבולעפיה ז"ל בלשונות דף ו' ע"ב עיי"ש ועוד הקשה דבסוף פ"ד פסק רבינו כרב נחמן דיליף מהאי קרא למותר הפסח וכמ"ש מרן ז"ל שם וזו היא סברת רבנן וכו' ע"כ, ותו קשה טובא דמהסוגיא משמע דלרבנן דבן דורתאי חגיגת י"ד אינה אלא מדרבנן דמהאי טעמא לא דחיא שבת ואינה באה במרובה ובטומאה וכמ"ש התוס' שם דף ע' ד"ה לאו חובה היא וכו' ורבינו דמייתי לה מקרא דוזבחת פסח משמע דס"ל דהוייא דאורייתא והיכי פסק בתר הכי דלא דחיא שבת וכו' ודאינה חובה אלא רשות דהוו תרתי דסתרן אהדדי. לכך נראה דודאי פסק כרבנן וס"ל דמהך קרא דוזבחת פסח דמיניה ילפי רבנן למותר הפסח נפיק נמי חגיגת י"ד דהא לא אשכחן לרבנן מנא ליה ועוד אפשר דמדהו"ל למכתב בקר לחודיה ומדכתב צאן משמע דבר השוה לזמן פסח דהיינו חגיגת י"ד וכוונת הפסוק דהך חגיגת י"ד תיתי ממותר הפסח ומאי דלא תני לה במתני' דאינה באה אלא ממותר הפסח משום דלא תני אלא עיכובא דומיא דשבת וטומאה וכו' משא"כ מותר הפסח דלא מצי תני ואינו בא אלא מהמותר דהא אף שאין לו מותר מי לא מצי לאתויי שלמים סתמא לשם חגיגת י"ד ונמצא דכולהו נפקי מהאי קרא ולעולם דעיקר חגיגת י"ד אינה אלא מדרבנן כדברי התוס' ז"ל וקרא אסמכתא בעלמא שכן נראה לחז"ל וכן נראה מדברי המבי"ט בקרית ספר ז"ל עיין עליו אך מדכתב רבינו ואסור להניח מבשר חגיגת י"ד שנאמר וכו' מפי השמועה וכו' משמע דס"ל דהוייא דאורייתא וכ"כ בפתח דבריו בריש אלו ההלכות עיי"ש וגם מדברי הש"ס הכי משמע שהרי הקשו ורבנן מאי טעמא לא דחי שבת הא ודאי קרבן צבור הוא וכו' ולעיל מינה תניא לא ילין מן הבשר וכו' לימד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד משמע שכבר מבואר לנו דמן התורה יש להביא חגיגת י"ד ע"כ נראה דלרבינו רבנן מפרשי דוזבחת פסח צאן ובקר למותר הפסח ומדסמיך צאן לבקר דרשו לחגיגת י"ד אלא דנמסר הדבר לחכמים והם בטוב טעם ודעת אמרו דאינו בא במרובה דכיון שקרוב לודאי שיבא לידי נותר ודאי שאין זו כוונת התורה על דרך לא אמרה תורה שלח לתקלה וכו' ועל פי זה יבואו כל דברי רבינו בדקדוק וכן נראה דעת הסמ"ג ז"ל בלאוין שמ"ט עיי"ש. נראה לענ"ד עד יבא מורה צדק: