מעשה רקח על הלכות קרבן פסח י:טו

מה בין פסח ראשון וכו'. קצת קשה דאמאי השמיט ההיא דאין שוחטין אותו על היחיד דכמה דאפשר לאהדורי מהדרינן ופי' רש"י שמטמאין אחד בשרץ כדי שיתמנה עמו ע"כ. והנה מרן ז"ל פ"ג הל' ב' כתב דרבינו מפרשה לענין פסח ראשון שהזכיר שם רבינו. והדבר תמוה דבהך סוגיא שקיל וטרי בקרא דככל חקת הפסח יעשו אותו שהוא בפסח שני אם לא שנאמר דכיון דגם בפסח ראשון כתיב כל עדת ישראל יעשו אותו הא דכמה דאפשר לאהדורי מהדרינן מייתינן לה גם בפסח ראשון וכיון דרבינו פסק דאפילו בפסח אינו לעיכובא לא הוצרך לבארו בפסח שני ודוחק:

ומוציאין ממנו חוץ לבית אכילתו. כ"כ בדפוס מגדל עוז אמנם מרן ז"ל הגיה

דצ"ל חוץ לחבורתו וכ"כ המבי"ט ז"ל בקרית ספר והקושי מבואר דבגמרא אמרו בהפך בכלליה דלא ישאירו מאי מרבי לא תוציאו דדמי ליה וכו'. ומרן ז"ל תירץ על פי דברי רש"י דס"ל להאי תנא דהוי לאו הניתק לעשה ורבינו פוסק כמ"ד דכיון שיצא הו"ל משום ובשר בשדה טריפה וכמ"ש רבינו פ"ט הל' ב' עיי"ש מ"מ עדיין מגומגם דמ"מ תקשי לן בכלליה מאי קמרבה כי היכי דדרשינן לכולהו כללי ופרטי התם ועוד הקשה בס' ברכת הזבח דף מ"ב בסוף חידושיו על רבינו דלמ"ד דלוקה דהוי לא תעשה גמור פשיטא דחייב להברייתא במצות שבגופו ובלא תעשה גמור דמרבינן מכללו דעצם לא ישברו דומיא דאכילת נא וכי מפני שהוא לא תעשה גמור ובגופו יגרע כמו מצות ל"ת שניתק לעשה וצ"ע עכ"ל. ולענ"ד נראה דדבר זה אינו מוכרח דאפשר שפיר לומר דההוצאה מחבורתו דלא הויא מצוה שבגופו וכן מצאתי להמבי"ט ז"ל בקרית ספר שכתב וז"ל ומוציאין אותו חוץ לחבורתו דכתיב ביה ככל חקת הפסח יעשו אותו במצות שבגופו הכתוב מדבר דמה שבירת עצם מצות שבגופו אף כל מצות שבגופו לאפוקי שאר דברים שאינם מצות שבגופו עכ"ל ועיין מ"ש בפסקא הקודמת. ומ"ש בספרי רבינו

שכלל זה שנתפרשו במצרים בדפוס מגדל עוז כתוב כלל זה שנאמר בפסח מצרים: