מעשה רקח על הלכות קרבן פסח י:יא

כשאדם אוכל וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל אע"פ שאין אסורין אלא מדרבנן וכו' ע"כ קשה דגם שמנו של גיד אסור מדרבנן שהרי חייבו רבינו מכת מרדות כמ"ש פ"ח דמאכלות אסורות הל' ב' ומאי שנא שמנו של גיד מחוטין וקרומות ואעיקרא דדינא מנא ליה למרן ז"ל דבדברים האסורין מדרבנן מחייב רבינו לנקרן הלא כיון דמדאורייתא שריין הרי הן בלאו דלא תותירו אך מהסוגיא דפרק כיצד צולין (פסחים דף פ"ו) משמע דבעו שריפה שהרי אמתני' דהעצמות והגידין ישרפו בט"ז מוקים לה רב אשי בשמנו של גיד ופירש רש"י תחילתו לשריפה דכיון דמן התורה מותר חל איסור נותר עליו וכו' ע"כ וצ"ל דכיון דהתורה לא הקפידה אלא על חסרון אבר כמ"ש רבינו ולכך אם נטל שמנו של גיד קודם הצלייה אין כאן קפידה אף מה"ת דאין כאן אבר שלם וה"ה חוטין וקרומות ועם כל זה מה שהקשינו למרן ז"ל עדיין קשה דמי הגיד לו דרבינו אינו מקפיד בשמנו של גיד אי משום חשש חתיכת אבר דברי רב אשי הויין תיובתיה ואי משום דישראל קדושים הם הרי רבינו פסק כר' מאיר דאסור מדרבנן שוב זכיתי ומצאתי קושיא זו בהר"ח אבולעפיה ז"ל בלשונות דף ח' ולא תירץ כלום עיין עליו. ומ"ש בספרי רבינו

וכן בשני שנאמר וכו' בדפוס מגדל עוז נמחק כל זה: