מעשה רקח על הלכות שבועות ו:ד

זה שנשבע וכו' ואינו עושה שליח וכו'. משמע דלא בא אלא לאפוקי דלא יעשה שליח וה"ה ע"י כתב אבל אם בא הוא בעצמו אלא שאין מבינין לשונו יכול לתרגם הדברים למי שמכיר לשונו והוא ימליצם להחכם וכדברי הירושלמי שהביא מרן ז"ל דאל"כ תקשי לן למה לא הזכירו רבינו:

ואינו נעשה שליח להתיר נדר לאשתו. ידוע דמרן ז"ל היה גורס להתיר נדוי אשתו ולפי גירסתינו נראה שכוונתו ע"י פתח כלומר שהיא אינה מתחרטת אלא שצריכין אנו לבקש לה פתח כדי לעקור השבועה מעיקרה וכן הבין הרב לח"מ ז"ל עיין עליו. אלא דקשה לשמוע איך הוה ס"ד דבר זה שע"י פתח שיאמר החכם לבעל שמא על דעת כן נשבעה והוא אומר לאו איך יועיל זה בעד זולתו גם הרדב"ז שנדפס מחדש הבין דברי רבינו בפשיטות שלענין התרת הבעל עצמו קאמר רבינו ולישנא דשליח דנקט לאו דוקא דאגב רישא נקטיה ומכח זה הוצרך לידחק בדבר עיין עליו: