מעשה רקח על הלכות שבועות ד:י

וכן אם אמר שבועה וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו דכיון שבתחילה לא נשבע אלא ליומו ולבסוף נשבע על אותו ככר לעולם הו"ל לחיובי תרתי ומרן ז"ל כתב דגבי היום אין כאן תוספת ע"כ. ונראה שמוכרח לומר כן בדברי רבינו אלא שראיתי להרח"א ז"ל פרשת ויקרא דף ט"ו שתמה עליו דהא הו"ל איסור שני מוסיף ומגו דחלה השבועה לשאר הימים חלה ג"כ ביומיה דומיא דשלא אוכל תאנים וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים וענבים דחייב על התאנים שתים (כמ"ש רבינו פ"ה) מטעם מגו ונשבע שלא יאכל מצה כל השנה חייל בליל פסח מטעם מגו וצ"ע עכ"ל. ובפרשת בהעלותך דף פ' כתב וכ"ת דס"ל דמגו למפרע לא אמרינן משא"כ תאנים וענבים נוסף איסור ביומו גם נשבע שלא יאכל מצה דוקא בתוך השנה דאי ליל פסח נשבע הו"ל מגו למפרע ולא חייל. ליתא דתנן פ"ב דנדרים (דף ט"ז) יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה ובגמרא א"ר הונא ל"ש אלא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דמגו דקא מתוסף יומא יתירה חייל נזירות על נזירות דכוותה גבי שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים דלא חיילא שבועה והאמר רבא שבועה שלא אוכל תאנים וכו' מגו דחל שבועה על ענבים חיילא נמי על תאנים רב הונא לא ס"ל כרבא ע"כ. ואם איתא לוקמא בכה"ג שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכל ככר זה דאין מגו למפרע ויודה רב הונא לרבא בדין התאנים אלא מוכח דכיון דיש תוספת אמרינן מגו למפרע וצ"ע עכ"ל.

ולענ"ד נראה בחדא מתרי אנפי חדא דא"א ליה לתלמודא לאוקומי בדרב הונא הכי דהא בעינן דכוותה גבי נדרים וכיון דרב הונא גבי נדרים בעי שיאמר היום ולמחר דוקא אי גבי שבועות מוקמינן בשלא אוכל היום ובשלא אוכל ככר זו שאנו באים לחייבו משום אכילת היום בכי הא ליכא לאוקומא גבי נדרים דהא ר"ה קאמר להדיא דאם אמר הריני נזיר הריני נזיר לא חייל ועוד נראה לענ"ד ע"פ מה שכתב הר"ן ז"ל דכי מוקים לה רב הונא בשלא אוכל תאנים ושוב נשבע שלא יאכל תאנים וענבים הכוונה שנשבע על תאנים עם ענבים וכי היכי דשבועה שניה לא חלה על התאנים מפני שכבר הוא מושבע עליהם ה"נ לא חלה על הענבים עיין עליו. נמצא דאדרבה המיגו אינו מועיל כלום לומר דמגו דחל על הענבים חל נמי על התאנים אלא אמרינן דכיון שנשבע על הדבר פעם אחת שוב לא תחול עליה השבועה שניה כלל אף שנתוסף האיסור במגו וכיון שכן בהכרח הוא פליג עם רבא ואף אם נוקים מלתא דרב הונא בשבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכל ככר זה דאינו חל אכתי בההיא דתאנים וענבים פליג עם רבא דהא המיגו אינו מעלה ולא מוריד. וגם בזו י"ל דלא הוה מצי לאוקומא הכי משום דדכוותה גבי נזירות לא אתי שבדיבור היוצא בראשון יתחייב שתי נזירות כאמור ועוד י"ל דכיון דלית הלכתא כרב הונא בהא לא חש תלמודא לאלומי למלתיה: