מעשה רקח על הלכות שבועות ד:ח

היה חבירו וכו'. יש להסתפק אם נאסר זה האיש בכל יין וחלב ודבש או דילמא שלא נאסר אלא באותם של חבירו שהיה מסרהב בו ודברי רבינו סתומים שהרי סתם וכתב ושתה מהם ואנחנו לא נדע אם תיבת מהם קאי על המשקין סתם או על אותם של חבירו ומסתברא ודאי שלא נאסר עליו אלא אותם של חבירו שלהם נתכוון וכ"כ התוס' שם ד"ה במסרהב בו חבירו ואינו אוסר עצמו אלא בשלו ע"כ. ובס' כ"י קדמון מצאתי כתוב וז"ל הרב בעל ההשלמה פסק שאם נשבע שלא אשתה יין ושמן ודבש והיו מונחין לפניו חייב על כל אחת ואחת והר"מ לא פסק זה ונ"ל שדעתו שאין זה כהלכה ספר הבתים עכ"ל. נראה שדעתו ז"ל לפסוק כרב פפא אלא דק"ק דהא מקשה עליה ודילמא וכו' ומסיק אימא שלא אשתה אלו ומינייהו משמע דמונחין לפניו לחוד לא סגי ואפשר דס"ל דרב אחא בריה דרב איקא אאוקמתא דרב פפא קאי ודו"ק: