מעשה רקח על הלכות שבועות ד:א

מי שנשבע שלא יאכל היום וכו'. בכל אלו החלוקות תנן במתני' ובגמרא אכילה סתם ורבינו העתיק בכולם היום משום דאם לא קבע זמן יאסר לעולם וכדאמרינן בנדרים דף ט"ו אי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן ליה עד דעבד איסור דבל יחל והא א"ר יוחנן שבועה שלא אישן וכו' וכיון שכן אם נשבע סתם הו"ל שבועת שוא כמ"ש רבינו בפ"א הל' ז' ובההיא דשלא אוכל דבר זה לא הזכיר היום משום דאף אם נאסרה עליו לעולם מ"מ יכול לחיות בדברים אחרים ועיקר דינו של רבינו מפ"ג דשבועות דף י"ט ע"ב דאפליגו ר"ע ורבנן באוכל כל שהוא ופסק כרבנן משום דקי"ל מחבירו ולא מחביריו אלא שהוסיף רבינו תיבת כלום ובמשנה אמרו סתם שלא יאכל נראה דלאו דוקא והכי משמע מדברי הרב קרית ספר ז"ל עיין עליו. ועוד נראה שנתכוון להשמיענו חידוש דאפילו שנשבע שלא יאכל כלום אם אכל פחות מכזית לא לקי דלא נימא כיון דכל שהוא אסר עליה מעתה ילקה אכל שהוא קמ"ל. וגם תיבת כלום שכתב רבינו אפשר דקאי אכל מין דבר אשר יאכל לא אכל שהוא ובין הכי ובין הכי אף אם נשבע שלא יאכל כיון דכללא כייל דאין אכילה פחותה מכזית הוא הדין והוא הטעם:

והרי הוא כאוכל חצי שיעור וכו'. פי' מרן ז"ל דאע"פ שאין חייבין עליו לא מלקות ולא קרבן מ"מ אסור הוא מה"ת כר' יוחנן פ"ב דיומא ע"כ וטעמא דר"י התם דף ע"ד משום דחזי לאצטרופי ולפ"ז נראה דהוי כ"ש גבי נשבע דאם בדבר שהוא אסור ועומד קעבר משום דחזי לאצטרופי בדבר שהוא מותר מעיקרו לא כ"ש שהרי אם היינו מתירים לו חצי שיעור הרי יאכל כל היום פחות מכזית אחר זמן כדי אכילת פרס ועובר על שבועתו להדיא אלא ודאי דהדין נותן שהוא עובר מה"ת ובזה תתורץ על נכון תמיהת הר"ן ז"ל שהביא מהר"ם גאלנטי דף ק"ט ועיין עוד להרב מל"מ ז"ל:

ואם אמר שבועה שלא אוכל דבר זה וכו'. שם אמר רבא מחלוקת בסתם אבל במפרש כל שהוא ורש"י ז"ל לעיל ד"ה והאי דאפלוג וכו' פי' דמפרש היינו שנשבע שלא יאכל כל שהוא וכו' ורבינו נייד מפירושו נראה משום דקשיא ליה דאם איתא מלתא דפשיטא היא דכיון דנשבע אכל שהוא הרי נאסר לו כל שהוא ועוד מלישנא דרבא גופיה דקאמר מ"ט מפרש נמי כבריה דמי ואי כל שהוא קאמר מה צריך לטעם הרי מפורש ועומד הוא לכך פי' ז"ל דדבר זה קאמר ודו"ק: