מעשה רקח על הלכות שבועות ג:יא

נשבע על ככר וכו' ה"ז פטור מן הקרבן וכו'. משמע דמן הקרבן הוא פטור אבל איסורא עבד ואין זה דומה לאנוס שכתב רבינו בהל' ט' דהתם לא ידע דעבר אשבועתו כלל משא"כ הכא שהוא יודע שנשבע אך הוא סבור שלא חלה השבועה מחמת צערו ודבר זה הוה נראה לענ"ד פשוט אלא שראיתי בשו"ת זרע אברהם יו"ד סי' י' דף נ"א שכתב דלדברי רבינו ז"ל גם מדין שבועה בינו לשמים פטור דאנוס בדעתו הוא כי דימה בעצמו שמותר לאכלה מפני הצער והרי הוא כשבועת שגגות שאפילו איסורא ליכא וכו' ע"כ. ואחרי המחילה מלבד החילוק שחלקנו בין אנוס למציאות זה עוד לנו שרבינו כתב ה"ז פטור מן הקרבן ואם איתא הי"ל לכתוב ה"ז פטור מכלום א"נ פטור סתם: