מעשה רקח על הלכות שבועות ג:ח

וכיצד היא השגגה וכו'. מבואר בגמרא דשבועות דף כ"ה וכמ"ש מרן ז"ל אלא דמ"ש דספיקא דאורייתא הוא ולחומרא ע"כ, קשה דכלל זה לא נאמר בענין הקרבנות דאין להביא ספק חולין בעזרה אלא די"ל דלא הקשה כן אלא אגב אינך קושיות שהקשה וכדי שיבא על נכון תירוצו דקרא חייב בהעלם שבועה אבל העלם חפץ כדקאי קאי וכו' ומדכתב רבינו וכיצד היא השגגה שחייבין עליה קרבן להבא וכו' שזה נעלמה ממנו השבועה וכו' משמע דשבועת שגגה להבא לא יתכן אלא בנעלמה ממנו השבועה וקשה דקרא כתיב להרע או להטיב דהיינו להבא ומדרבי לכל אשר יבטא האדם מרבינן אף לשעבר דנראה דשוין הם ובשלמא לשעבר לא אשכחן אלא בשגג בקרבן אבל בלהבא בכל גווני מחייב ורש"י ז"ל גופיה שם פי' דבשלמא להבא משכחת לה שבשעת שבועה דעתו מיושבת עליו ולאחר זמן נתעלמה ממנו שבועה ע"כ נראה פשוט שלא בא לשלול לפי האמת דלא יתכן גם להבא מציאות דלשעבר שתירץ ר"ן וצ"ל דגם רבינו מודה לזה דה"ה אלא דרבותא במציאות קמ"ל וכדברי רש"י ז"ל: