נדר בנזיר והוא טמא מת חלה עלה נזירות. הלשון מגומגם דמשמע דוקא אם הוא טמא מת אבל אם טמא טומאה אחרת אין נזירות חלה עליו וזה אין לו שחר שהרי הנזיר לא הוזכר אלא על טומאת מת וגם בברייתא תני טמא סתמא ואולי י"ל דנקט טמא מת אגב דבעי לכתוב דאם שהה בטומאתו כמה ימים וכו' דזה לא שייך אלא בטמא מת דוקא: