מעשה רקח על הלכות נזירות ו:ו

נטמא ביום שנדר וכו'. שם דף י"ט ומרן ז"ל כתב דגירסא אחרת היתה לו לרבינו עיין עליו ולענ"ד נראה דרבינו מפרש כפי' ראשון של רש"י ז"ל עיין עליו. ובמ"ש מרן דלמה השמיט רבינו הברייתא דנטמא בסוף ק' יכול יהא סותר ת"ל והימים הראשונים יפלו מכלל דאיכא אחרונים וזה אין לו אחרונים ע"כ עדיפא מינה הו"ל להקשות דרבינו פסק בהפך מהך ברייתא שהרי בהל' ג' פסק דאפילו נטמא ביום מלאת ימי נזרו בסוף היום סתר הכל ומרן ז"ל שם הזכיר דברי רבינו ולא ציין מהיכן הוציאו ולמה לא הקשה עליו שם מהך ברייתא ומה זו שתיקה ואף דהך ברייתא איירי בנזירות מרובה ורבינו בסתם נזירות איירי מ"מ זיל בתר טעמא דהא קרא קא דריש ראשונים מכלל דאיכא אחרונים ועיקר קרא בסתם נזירות הוא. לכך נראה פשוט דרבינו אף דפסק כר' אליעזר בימים שבתחילת הנזירות היינו מכח ריבוי דימים ויפלו כמ"ש בגמ' אך בימים אחרונים פסק כחכמים משום דאין כאן הכרח להך דרשא ובדף ט"ז אמרו בגמרא קסבר ר"א כל אחר מלאת שבעה סותר מדקאמר קסבר ר"א משמע דאנן לא קי"ל הכי וכ"כ רבינו שם בפי' המשנה שהלכה כחכמים בכל זה עיין עליו ובאידך מתניתין דמי שנזר בבית הקברות וכו' דקתני ר"א אומר לא בו ביום וכו' פסק כר"א עיי"ש מסכים הולך למ"ש בחיבורו שוב זכיתי ומצאתי להתוס' יו"ט ז"ל שכתב כן אלא שקיצר הרבה עיין עליו: