מעשה רקח על הלכות נזירות ו:ב

כיצד נדר וכו' שותה שלשים יום. ט"ס וצ"ל שוהא וכ"כ בנ"א כת"י ורבינו לא ביאר אלא דין נזירות מרובה שחוזר לצרף הימים הראשונים עם האחרונים אבל בנזירות מועט דהיינו של שלשים יום וכגון שגילח אחר עשרה או עשרים יום לא ביאר לנו מה דינו דאם נאמר שאחר סתירת השלשים יצרף הימים הראשונים וישלים נזירותו הרי אין כאן גידול פרע ואם נאמר שהימים הראשונים יפלו וימנה שלשים יום שלמים הרי לא מצינו נפילת ימים ראשונים אלא גבי טומאה דוקא ודברי הרב קרית ספר מגומגמים בזה עיין עליו. אכן מהש"ס יש להוכיח דבנזירות מועטת יפלו הימים הראשונים בהכרח משום דבעינן גידול שער דוקא וזה מדאמרינן בדף מ"ד ותגלחת לא תסתור כלל ק"ו מיין ומה יין שלא הותר מכללו אינו סותר תגלחת שהותרה מכללה אינו דין שלא תסתור ומתרץ בעינן גידול שער והא ליכא ופירש"י כדי לקיים בו מצות גילוח ביום הבאת קרבנותיו וליכא ע"כ הרי דאף דהוה אתי מק"ו דאלים חיליה מ"מ נחלש כחו מכח קפדת הכתוב דבעי שלשים יום דוקא לסתירה מפני מצות גילוח והוא הדין והוא הטעם לעיקר נזירותו דבעי שלשים יום רצופין כדי לקיים מצות גילוח וגם בדף כ"ד הכי מוכח דקאמר אילימא בנזירות מועטת הא בעינן גידול שער וכו':