מעשה רקח על הלכות נזירות ו:כ

נזיר שנטמא במת וכו'. כפי' רש"י ז"ל ודלא כהתוס' ז"ל שפירשו דנטמא בשרץ וכו' ולמ"ש

ירד להקר וכו' ה"ז טהור עד שידע שנגע וכו' הקשה הרב לח"מ ז"ל דכיון דבמערה קאי ל"ל נגיעה וכן בההיא דנמצא המת צף וכו' תיפוק ליה דנטמא באהל בהכרח לפי שיטתו בפ"ו בה' קרבן פסח דטומאת התהום איכא גם באהל כגון מערה וכו' ונדחק הרב בזה עיין עליו. ולענ"ד נראה דרבינו מילתא פסיקתא נקט דאף דבאהל אם היא מערה מכוסה פשיטא שיטמא וכמ"ש בהל' ק"פ מ"מ הכא אף אי איירי במערה מגולה כנגד הטומאה מ"מ מידי חשש נגיעה לא יצאנו ודאי: