מעשה רקח על הלכות נזירות ה:ב

היוצא מן הגפן כיצד וכו' או בוסר וכו' ה"ז לוקה. וא"ת דבפ' שלשה מינין (נזיר דף ל"ח) אברייתא דר"א דקתני חיובי מלקות בנזיר פריך רבינא מפרזקיא לרב אשי והא שייר דבין הביניים ומדלא מותיב מענבי דכרי וגוהרקי שהוא הבוסר כמ"ש רש"י ז"ל משמע דדוקא דבין הביניים שהוא מה שבין החרצן והזג לפירש"י א"נ הענבים דקים שבתוך הגדולים לפי' התוס' הוא דאיכא מלקות אבל אינך ליכא מלקות ואיך חייב רבינו מלקות בבוסר כיון דמהגמ' משמע דאין בהם אלא איסורא בעלמא גם בדברי מרן ז"ל יש לגמגם שכתב דלא חשש רבינו לכתוב ענבים דכרין ולא שבין הביניים משום דמשמע ליה דבלשון בני אדם בכלל ענבים הם ע"כ וקשה דהיכי הוה רוצה לחיובי על ענבים דכרין כיון דמשמע בגמרא דאין מלקות אלא בבין הביניים ואין לומר דכי פריך רבינא דשייר דבין הביניים ה"ה לאינך חדא דלכל הפירושים בין הביניים ראוי לאכילה טפי מגוהרקי וענבים שהתליעו ועוד דכיון דנחית דהו"ל לאחשובי כל המלקיות דבאכילת הנזיר אם איתא היה לו לחזק קושייתו דשייר גוהרקי וענבים דכרין ובין הביניים אלא ודאי משמע דדוקא הא לחודה קאמר ולא ידעתי דרך לתרץ אלא בשנאמר דאף דודאי לקי על גוהרקי וענבי דכרי מ"מ אין הריבוי של הפסוק מפורש בהם דהא לא איתרבו אלא מחרצנים וזג שהם פסולת הפרי משא"כ בין הבינים דאתרבי מועד זג דהו"ל לכתוב חרצנין וזג מאי ועד כדאיתא לעיל דף ל"ד וכיון דבהך ברייתא לא מני אלא האיסורין המבוארים בפסוק לכך לא פריך ליה אלא מבין הביניים דכיון דאית ביה ריבוי מבואר הי"ל למנותו וק"ל ומ"ש בספרי רבינו והם הזגין הפנימיים תיבת הזגין היא ט"ס וכ"ה בנוסח אחר כת"י: