מעשה רקח על הלכות נזירות ד:יז

האשה שנדרה וכו' אינו יכול להפר. פסק כת"ק דמתני' פ"ד דף כ"ח והיא סברת ר' שמעון בפ"ו דף מ"ו ובפ"ח הל' ד' פסק כת"ק דר"ש דהתם ולכאורה הוה נראה לענ"ד לחלק בין לכתחילה לדיעבד ומש"ה הכא אינו יכול להפר מפני שכיון שבדיעבד אם שתתה יין אחר שנזרק עליה אחד מן הדמים אין לה שום עונש מש"ה אינו יכול להפר ומחלוקת ר"ש עם חכמים אינו אלא בלכתחילה וקראי אסמכתא נינהו אלא ששוב ראיתי להתוס' יו"ט והרב לח"מ ז"ל שהוסיפו על דברי מרן ז"ל תירוץ אחר שרבינו סמך למאי דתנן בשלהי פ"ו דאם נזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא חכמים אומרים יביא שאר קרבנותיו ויטהר ומייתי מעשה רב עיי"ש ולכאורה היה נראה תירוץ נכון בדקלסיה התי"ט ז"ל אך נראה שאין בו כדאי לחלוק על מרן ז"ל שהרי בפירוש המשנה כתב רבינו וז"ל ומ"ש בכאן סותר את הכל אינו ר"ל מימי הנזירות אמנם ר"ל ביטול כל הקרבנות וסתירת כולם וצריך קרבנות שלמים אחר תשלום שבעת ימי סתירה וחכ"א שהוא מביא שאר הקרבנות וכו' ע"כ והן הן דברי רש"י ז"ל בפי' שני שפי' דכוונת ר' אליעזר שאמר סותר את קרבנותיו דלא מבעיא זבח ראשון דאינו עולה לו אלא אותו שהפריש תחילה וצריך להחליף וכו' וחכ"א אותו ראשון בלבד לא עלה לו וכו' אבל שאר קרבנות שהפריש אין צריך להחליף וכו' ע"כ הרי מבואר שלדעת רבינו הך מתניתין לא איירי בהך מילתא אלא ענין אחר היא וק"ל: