מעשה רקח על הלכות נזירות ה:יד

נזיר חופף וכו'. משנה שם וכ"כ בפירוש המשנה ואוקמוה בגמ' כר' שמעון דס"ל דבר שאין מתכוין מותר אלא דקצת קשה דבפ' במה טומנין (שבת דף נ') רמו מתניתא אהדדי אי (ספין) [חפין] את הכלים בשבת בנתר וחול דבחדא קתני שרי ובחדא קתני אסור ואוקמוה הא ר"ש דס"ל דבר שאין מתכוין מותר הא ר' יהודה דס"ל אסור ופריך (אמאי) [במאי] אוקימתא להא דשרי כר"ש אימא סיפא אבל לא יחוף בהם שערו ואי רבי שמעון משרא קא שרי דתנן נזיר חופף ומפספס ופי' רש"י חופף שערו בנתר וחול וכיון שכן למה פירשה רבינו דביד או בצפרניו קאמר וזה אינו קושיא דכל עצמה של הגמ' אינה אלא להקשות דבדבר שאינו מסיר השער ודאי ר"ש קא שרי ומה לי נתר וחול מה לי ביד או בצפרניו אכן מה שיש לתמוה לכאורה הוא על התוס' ז"ל שם שהכריחו דבנתר וחול איירי מסיפא דקתני רבי ישמעאל אומר לא יחוף באדמה מפני שמשיר את השער ע"כ וזה אינו הכרח לשנבין בדברי הת"ק דמיירי בנתר וחול דהא נסתפקו בגמ' התם אי משרת תנן כלומר ודאי או המשרת תנן כלומר דגזר האדמה שאינה משרת אטו המשרת וכיון שכן אם נפרש דגזר האדמה שאינה משרת אין הכרח להבין בת"ק נתר וחול דלפעמים גריר דאפשר דאינו מתיר הת"ק אלא באינה משרת כלל דבזה הוא שאוסר רבי ישמעאל וכיון שכן מה הכריחו התוס' ז"ל גם הרשב"א כתב כדברי התוס' והוסיף דאפילו נתר וחול שרי ת"ק אכן י"ל דידוע דבבעיא דלא אפשיטא אזלינן בה לקולא כדרבנן וכיון שכן כשנפרש דבמשרת דוקא הוא דקאסר רבי ישמעאל דהוי לקולא מעתה הת"ק מתיר באינה משרת בהכרח דהיינו נתר וחול אף דלפעמים גריר כמ"ש בגמ' דכר"ש אתיא דס"ל דבר שאין מתכוין מותר ובכח זה הוא שהכריחו התוספות והרשב"א ז"ל דת"ק איירי בנתר וחול אף דלפעמים גריר וזהו טעמו של רבינו כאן שפסק דבאדמה המשרת דוקא הוא דאסור אכן בפי' המשנה פי' דבכל מין אדמה קאמר וסיים והלכה כר"י מפני שלפ"ז בהכרח פליג ר"י את"ק דהרי הוא אסר בכל מין אדמה ות"ק שרי באינה משרת ודאי מיהא ואין להקשות דפסק לחומרא והפך היד די"ל דהתם לא נחית אלא לפרש פשטא דמתניתין דקתני אדמה סתם.

והנה מרן ז"ל יהיב טעמא לדברי רבינו שפסק לקולא משום מאי דקי"ל ספק נזירות להקל והקשה הרב לח"מ ז"ל דעד כאן לא אמרינן הכי אלא בספק אם חל עליו הנזירות כגון גבי כרי וכו' אבל כשחל עליו הנזירות אלא שנסתפקנו באיזה דבר אזלינן בספיקו להחמיר ע"כ והיא קושיא עצומית. אכן נראה לענ"ד דכוונת מרן הוא בהצטרפות דהוי מלתא דרבנן וכאילו כתב דמלתא דרבנן אף דנחית לנזירות אזלינן בספיקו להקל וסמך למ"ש אחרי זה דקי"ל כר' שמעון וכו' ודקדק לכתוב ואפילו באדמה המשרת להורות לנו המשך כוונתו.

עוד כתב מרן ז"ל ואפילו באדמה המשרת כתב רבינו דאינו לוקה משום דאינו מתכוין להשיר וקי"ל כר' שמעון דבר שאינו מתכוין מותר ע"כ. ותמיהא מלתא טובא דמדכתב רבינו מפני שמשיר את השער ודאי משמע דהוי פסיק רישיה ובפסיק רישיה מודה ר"ש וכיון שכן איך כתב מרן דטעמא דאינו לוקה מפני שאינו מתכוין וכר"ש. ומאי דנראה לענ"ד דמרן ז"ל קיצר במובן וסמך על המעיין וכוונתו כך היא דמדכתב רבינו אינו לוקה ולא סיים אלא ביטל מ"ע וכו' כמ"ש גבי העביר על ראשו סם וכו' צ"ל דהיינו טעמא משום דהעביר על ראשו סם פסיקא לן מלתא דלהעביר השער מתכוין ובהכרח ביטל המ"ע משא"כ בחופף באדמה דאף דבטבעה להשיר השער ה"ד כשחופף כדרך כל הארץ בכח לחוף ראשו ושעריו בנקיות אבל אם הוא לא חף ראשו אלא בקל שאינו רוצה להשיר את השער אף שהשיר הו"ל שלא במתכוין והוא פטור ולזה נתכוון רבינו לכתוב סתמא אינו לוקה ולא סיים דביטל מ"ע משום דלא פסיקא ליה מלתא והן הן דברי מרן ז"ל: