מעשה רקח על הלכות נזירות ה:טו

נזיר שנטמא למת טומאת שבעה וכו' ה"ז לוקה. הקשה המל"מ וז"ל מכאן אני תמיה על מ"ש רבינו פ"ג מהל' טומאת מת הל' ג' וז"ל לפיכך אני אומר שכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אינה דין תורה ע"כ והם דברים סותרים זה לזה שהרי הכא פסק דלוקה על טומאה שאינו מגלח משמע שהיא מן התורה וצ"ע עכ"ל. והטומאות שאין הנזיר מגלח עליהם ביארם רבינו פ"ז הל' ו' והם עצמן אותם שהזכיר רבינו שם בהלכות ט"מ אך לענ"ד אין כאן קושיא שהרי שם בפ"ה הל' ו' כתב רבינו דעל ביאת מקדש אינו חייב אלא על מגע שני מדכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא ושלישי פטור שהדברים האלו אע"פ שהן דברי קבלה אינן דין תורה שהרי לא נתפרשו בתורה וכו' וכתב מרן שם שזה ע"פ מ"ש רבינו בספר המצוות שכל דבר שאינו מפורש בתורה אלא שהוא נדרש מן המקראות אע"פ שדינן דין תורה קורא אותם רבינו ד"ס וכו' ע"כ והכי דייקי דברי רבינו שם שכתב אינן דין תורה שהרי לא נתפרשו בתורה וכו' ע"כ דמשמע להדיא דמפני שלא נתפרשו בתורה כותב רבינו שאינן דין תורה אע"פ שדינן דין תורה וכ"נ מההיא דקדושי כסף שקראם רבינו ד"ס אע"פ שהן דין תורה גמור כמ"ש מרן ז"ל בריש הל' אישות. אך מאי דקשה לכאורה ממ"ש רבינו פ"ג דהל' אבל הל' י"ג שאם נטמא בדם תבוסת או בגולל ודופק מכין אותו מכת מרדות מפני שהם אבות של דבריהם וכו' ע"כ נראה שהוא סותר למ"ש בהל' טומאת מת ויש ליישב ודו"ק: