מעשה רקח על הלכות נזירות ה:יב

העביר על ראשו סם וכו'. מרן ז"ל לא ביאר מהיכן הוציאו רבינו. והרב לח"מ ז"ל הקשה דלא ידע מהיכן הוציאו ואדרבה בגמ' אמרו ומאחר שסופינו לרבות כל המעבירין מה תלמוד לומר תער וכו' דמשמע דאפילו סם קאי בלאו דלא יעבור ולא תירץ כלום עי"ש. ולפי מה שכתבנו למעלה דרבינו פסק כרבי יאשיה דבכעין תער דוקא הוא דעבר אלאו כדברי רב חסדא דלקמיה אבל שלא כעין תער אין בו אלא עשה הרי מבוארים דברי רבינו וה"ט דמרן ז"ל שלא ציין מהיכן הוציאו מפני שסמך למ"ש לעיל דרבינו פסק כרבי יאשיה ע"פ הנ"ל וקצת יש להוכיח זה ג"כ מההיא דסך נשא שהביאו שם בגמ' עיי"ש. ושוב מצאתי לרבינו בספר המצוות עשין צ"ב שכתב בשם המכילתא שהנותן סמנין כלומר שהנזיר שם בראשו להשיר השער לא יהיה אז עובר על מצות ל"ת כי הוא לא העביר כעין דתער ושבח לקל יתברך כי הוא מוסכם הולך למה שכתבנו ודברי הש"ס מסכים להמכילתא שהזכיר רבינו ונכון ולשון המכילתא היא בפרשת נשא עיי"ש: