מעשה רקח על הלכות נזירות ה:יא

נזיר שגילח שער אחד וכו'. כתב מרן ז"ל דפסק כרבי יאשיה וכו' ע"כ וקשה דא"כ למה לא הזכיר רבינו מירט וספסף כדברי רבי יאשיה ותו דרבינו כתב והוא שקצצה מעיקרה כעין תער ואילו רבי יאשיה נראה דלא ס"ל הכי דהרי חייב מירט ופירש"י שעקרו לגמרי ממקום גידולו וודאי דאין זה כעין תער ותו דרבי יאשיה בתלש וכו' לא חייב אלא עשה דקדוש יהיה ורבינו כתב דלוקה לכך נראה לומר עם הברייתא האחרת דמייתי התם אין לי אלא תלש מירט (שפשף) [ספסף] כל שהוא מנין ת"ל לא יעבור וכו' וכתבו התוס' ד"ה תנו רבנן דתלש דרבי יאשיה היינו שלא כעין תער ולכך אינו עובר אלא בעשה אבל בקוצץ מעיקרן לגמרי כעין תער איכא לאו ככל המעבירין דתני בברייתא דלא פליגי אהדדי וכו' ע"כ. הרי שהתוס' ז"ל שמו מגמת פניהם לתרץ דברי רבי יאשיה דלא ליפלוג אהך סתם ברייתא וכתבו דהא רבי יאשיה דלא חייב אלא עשה היינו שלא כעין תער ולדידיה הך ברייתא סתמית דמחייבא לאו בתלש מירט וספסף היינו כעין תער וכדברי רב חסדא לקמן דמתרץ לה להך ברייתא הכי עיי"ש. מעתה רבינו הן הכי נמי דפסק כרבי יאשיה וכדברי מרן ז"ל ממ"ש דכיון שהקדים דבעינן כעין תער מעתה הדבר פשוט במ"ש וכן אם תלשה בידו היינו כעין תער שהקדים ז"ל דהיינו תלשה סמוך לבשר והיינו מתניתין דנזיר שספסף כל שהוא חייב וכמ"ש רבינו בפירוש המשנה שם ומינה שאם אינו כעין תער דהיינו בין שעקרה ממקום גידולה בין שהניח בה יותר מן הראוי אין כאן לאו אלא עשה והיינו מ"ש אח"ז ואם הניח ממנו כדי לכוף ראשה לעיקרה אינו לוקה כלומר דאין בה אלא עשה ודייקי דברי מרן ז"ל שלא ציין שום דבר עמ"ש רבינו ואם הניח ממנו וכו' מפני שהבין הדברים ע"פ האמור ועוד יתבאר לקמן בע"ה: