מעשה רקח על הלכות נזירות ג:יג

שמשון לא היה נזיר גמור וכו'. ידוע מ"ש מהר"י בן לב ז"ל הביאו מרן ז"ל והוא ז"ל חלק עליו שתירוצו לא נזכר בגמ' אפילו ברמז וכו' עיין עליו. ולענ"ד הקצרה דקושיא זו איתא גם בגמרא גופא כדמותה בצלמה שהרי כשאמרו לא דכ"ע בעינן דבר הנידר ושאני גבי בכור דכתיב לה' לרבות את הבכור ע"כ. ותיקשי לן מתניתין דשמשון דלא הוי דבר הנידר ואפ"ה חייל והיכי דחי תלמודא מלתא דתקשי לה גופא ממתני' ואף דלעיל אוקימו לה כרבי יהודה סוף כל סוף כיון דכל השקלא וטריא של הגמרא לקמן היינו לאוקומי הך מלתא דבעינן דבר הנידר איך לא הזכירו טעם לסתם מתני' דנראית הפך כל זה ושתיקה זו למה ומה טיבה לכך נראה לדעתי הקצרה דכי קאמר תלמודא גבי נזיר נמי הכתיב לה' הכוונה שכן הוא האמת דמפסוק זה מרבינן נזירות שמשון וכסתם מתני' ופריך מיניה למאן דדריש לה' לרבות את הבכור אמאי לא דריש נמי הך לה' דכתיב גבי נזיר ולילף מיניה נזיר שמשון ומשני דהנך תנאי דרשי ליה לההיא דשמעון הצדיק וכו' אמנם לדידן עיקר הדרשא לענין דינא היא לרבות נזירות שמשון כדדרשינן מלה' לרבות הבכור וגם דרשת שמעון הצדיק תדרש מהך קרא גופיה כפשטיה דקרא דהפשט לא יופסד ובהכי ניחא שגם רבינו הביא הא דשמעון הצדיק בסוף אלו ההלכות עיי"ש מפני ששני הדרשות יתכנו יחד ואמת ולדרכו של מרן ז"ל דר' יהודה ס"ל דכי נזיר אלהים יהיה הנער מנוח הוא דקאמר ליה ע"כ קשה דרבינו כתב להדיא שלא נדר בנזיר אלא מלאך הפרישו וק"ל:

ודבר זה הלכה מפי הקבלה. זהו מ"ש בגמרא דמנ"ל דאיטמי למתים ושקלו וטרו ואסיקו דגמרא גמירי לה ועמ"ש בהל' י"ב: