מעשה רקח על הלכות נזירות ב:יט

עבד שנדר וכו' או שהלך מרבו וכו'. לישנא דמתני' עבר מכנגד פניו וכ"כ בפי' המשנה אם ברח ממנו או שיצא מאצלו והוא נזיר ע"כ. ולמ"ש מרן ז"ל דנראה שרבינו היה גורס ר' מאיר אומר ישתה ר' יוסי אומר לא ישתה ע"כ בפי' המשנה כתב רבינו כגירסתינו ר"מ אומר לא ישתה ר"י אומר ישתה ע"כ. והפרי חדש ז"ל כתב דכיון דלס"ד דתלמודא משמע דלית הלכתא כר"י דהא הוה מוקמינן ר"מ כשמואל משמע דהוה קי"ל לתלמודא דבהא הלכתא כר"מ ותו דתקנתא דר"מ עדיפא וטפי מסתברא לתקוני דליהדר לרבו ותו מדסתם תלמודא ביאר טעם דר"מ לבסוף משמע דהכי ס"ל דאחרון אחרון חביב ע"כ משמע דטפי מסתברא לתקוני וכו' א"נ דהרי סיים רש"י ז"ל דלד"ה בתר תקנתיה אזלינן ויותר נראה לומר ע"פ מאי דקי"ל הלכה כר"מ בגזרותיו והא נמי גזרה היא ודו"ק:

נזר והשלים וכו'. תוספתא ספ"ו דנזירות ורבינו הוסיף ולא ידע בו רבו לרבות דיצא ידי נדרו אע"פ שאם היה יודע היה כופהו אבל אם לא גילח ויצא לחירות לא יצא ידי נדרו דאלו ידע רבו הוה כפי ליה וכ"כ הרב קרית ספר ז"ל: