מעשה רקח על הלכות נזירות ב:יח

נדר העבד וכו'. רבינו מפרש דרשת אביי מקרא דלהרע או להטיב דהיינו לענין עינוי נפש דוקא ובזה הוא דהושוו נדרים ושבועות אהדדי אבל באין בהם עינוי נפש יש חילוק דבנדרים דמתסר חפצא אנפשיה חייל אבל בשבועות דמתסר נפשיה אחפצא לא חייל דהרי אין נפשו קנויה לו ולכך חילק רבינו בנדרים בין יש בהם עינוי נפש ללא ובשבועות לא חילק כמ"ש פי"ב דהל' שבועות וכ"כ התוס' יו"ט ז"ל:

או שהעריך וכו'. בפ"א דערכין הל' ז' פסק רבינו שהעבד נערך ועורך כשאר ישראל ואם יפדה ויהיה לו יתן ערך שנדר ע"כ. וכאן כתב דאם העריך אינו ערך ולא יחול עליו אך מבואר הדבר שרבינו דייק לכתוב ולא יחול עליו נדר ולא הוסיף תיבת ערך מפני שהנדר אינו חל כלל משא"כ הערך דעכשיו לא נתחייב בו אבל כשיפדה יחול ופשוט:

נדר עבדו וכו'. מרן ז"ל הליץ בעד רבינו להשגת הראב"ד ז"ל גם בפ"ח דהל' עבדים השיג עליו וע"ע למרן ז"ל שם: