מעשה רקח על הלכות נזירות ב:כא

אין הנזירות נוהגת אלא בא"י וכו'. מרן ז"ל הביא דברי רבינו שבפירוש המשנה שלכאורה הם דברים קשין כגידין מלבד דחובת הגוף היא ונוהגת בין בארץ בין בחו"ל כמ"ש הרב קרית ספר וכ"כ התוס' שם דמה"ת נוהגת אף בחו"ל. אמנם צריכין אנו למשכוני נפשין ולפרש דכוונתו על הקנס שקנסו ז"ל לשיעלה לא"י עכ"פ ומוטב לסבול דוחק הלשון מדוחק הענין. גם מה שהקשה מרן ז"ל על מ"ש כאן שהקנס הוא שמחייבין אותו לעלות לא"י דמנין לו זה דאדרבה שנינו במשנה שהילני המלכה נדרה הנזירות שבע שנים והשלימה נזירותה ואח"כ הלכה לארץ ואם כדברי רבינו למה לא חייבוה שתעלה לארץ וכו' ע"כ. הנה בגמרא מבואר דהא דמחייבין אותו לעלות ולמנות בא"י אינו אלא משום קנס כדברי רבינו אך אינו מבואר שם אי מחייבין אותו תכף ומיד שנזר או אח"כ והתוס' ז"ל כתבו שם אבית הלל שאמרו נזיר בתחילה לחזור ולהתחיל כל מניינו וכו' ע"כ. משמע דהכוונה דאף שכבר מנה ימי נזירותו בחו"ל דמה"ת יצא ידי נדרו כמ"ש שם אפ"ה מחייבין אותו לעלות לא"י ולחזור ולמנות הימים כבתחילה וכדמוכח באמת דהילני המלכה דאחר שהשלימה ימי נזירותה בחו"ל עלתה לארץ ע"י שחייבוה חז"ל וחזרה ומנתה שבע שנים אחרות.

מעתה בשופי נוכל לומר שכן היא דעת רבינו ג"כ וסרה מעליו תלונת הראב"ד ז"ל ע"פ דברי התוס' הנ"ל וא"צ לידחק כמ"ש מרן ז"ל וכן מצאתי להתוס' יו"ט ז"ל וכן משמעות דברי הסמ"ג ז"ל עשין רמ"ו וכו' שסיים כמו שהורו ב"ה להילני המלכה וכו' דמשמע דאכולא מלתא קאי עיין עליו. מעתה מ"ש רבינו לפיכך מי שנדר בזה"ז בח"ל וכו' עיקר הדין הוא דאתא לאשמועינן דעכ"פ כופין. אך אימתי תהיה הכפיה כבר הקדים ואמר כמנין הימים שנזר דזה מורה שאחר שמנה כופין וכן משמע ממה שכתב אח"ז וכל זמן שהוא בחו"ל וכו'. שוב אחר זמן האיר ה' את עיני ומצאתי לרבינו בפי' המשנה ספ"ד דעדויות שכתב וז"ל פרק מי שהיה נזיר וכו' מי שנזר והוא בבית הקברות וכו' ובתרא תנינן מי שנזר נזירות מרובה וכו' וחד טעמא נינהו משום דארץ העמים כבית הקברות דמיא וכו' ומיהא בהא פליגי ב"ש סברי כי קנסינן ליה בטומאת ארץ העמים לסתור את נזירותו ה"מ וכו' וב"ה סברי בכל נזירות קנסינן ליה מיהו ההוא דנזר בבית הקברות מדינא דאורייתא נמי לא סליק ליה מידי שהרי הוא צריך לנהוג נזירותו בטהרה עכ"ל ובזה סרה תלונת מרן ז"ל ע"ד רבינו שבפי' המשנה שהרי מצינו כאן כוונתו מבוארת: