מעשה רקח על הלכות אישות ח:א

האומר לאשה וכו'. משנה בקדושין דמ"ח ומבואר בגמרא דהוא הדין דאם קדשה בחומץ ונמצא יין או בהפך ובדינר של כסף ונמצא של זהב אמרו שם בגמרא איכא דניחא ליה בכספא ולא ניחא ליה בדהבא ופירשו התוס' כגון שצריכה כסף להשלים תכשיט של כסף שעושה וכו' נראה דכוונתן שהוא מקדשה בחתיכת כסף וכשנתן לה הזהב שוה ג"כ כמו הכסף שא"ל דאם מקדשה במטבע וכ"ש אם המטבע של זהב ערכו יותר מהכסף שהיה נותן לה דאין שייך טעם זה נראה שהיא מקודשת ועיין להע"י ז"ל ור"י כתב בשם הרא"ש ז"ל דדוקא בשלא הכירה בו כשקבלתו אבל הכירה בו וקבלתו אפילו הטעה אותה לגריעותא הוייא מקודשת דסברא וקבלה ובעל מנת שאני לוי ונמצא כהן אמרו בירושלמי הטעם משום דמצי אמרה לא בעינא טירחא דכהונה (נראה דר"ל שצריך הוא לצאת מביתו כשיש מת בשכונתו וכיוצא) ובממזר ונמצא נתין הטעם שאין רצונה שיתגאה עליה דאמרה מנעל גדול מרגלי שאיני יכולה להלך בו לא בעינא וטעם זה מספיק לעני ונמצא עשיר אך לא ידעתי איך מצוות להתקדש לממזר כיון שהוא פסול לבא בקהל ונראה דיתכן אם היא ג"כ ממזרת דמותרים לינשא יחד או שהיא גיורת שמותרת לממזר כמ"ש רבינו בפ' ט"ו דאי"ב דין ז' ודין כ"א. א"נ נפקא מינה דקידושין תופסין בחייבי לאוין כמ"ש רבינו פ"ד מאלו ההלכות דין י"ד ובביתי רחוק למרחץ ונמצא קרוב אמרו בירושלמי טעמא דניחא לה מטרפסא ואזלא מטרפסא ואתיא ובעל מנת שאין לי שפחה או בת גודלת ויש לו מצי למימר כיון שהיא הולכת בין השכנות אפשר שתספר רע ממעשי ואיני חפיצה ובפי' המשנה כתב שם רבינו גודלת ר"ל מקשטת הנשים ע"כ והוא כמו הגודלת והכוחלת דתנן גבי שבת והר"ן ז"ל כתב שם דרבינו פסק כלישנא קמא דגמרא והוא קשה להבין דבלישנא קמא היינו שהיא גדולה ממש ורבינו לא ס"ל הכי כמ"ש. ולע"ד דט"ס הוא וצריך לומר כלישנא בתרא ואתי שפיר וכן פי' התוס' ע"ע ובדין בן כרך ונמצא בן עיר עיין למהר"ם אלשיך סי' פ"ח: