מעשה רקח על הלכות אישות ז:ב

ע"מ שיש לי מאתים זוז או בית כור עפר. משנה דף ס' והקשו בגמ' וניחוש שמא יש לו ועוד תניא חיישינן שמא יש לו ל"ק הא בקדושי ודאי הא בקדושי ספק למה לי למתני גבי ארעא ולמה לי למתני גבי זוזי צריכא דאי אשמועינן לגבי זוזי משום דעבידי אינשי דמצנעי אבל ארעא אימא אי דאית ליה ארעא קלא אית ליה קמ"ל ופי' רש"י זוזי דעבידי אינשי דמצנעי והתם הוא דחזינן אם יש לו הוו קדושי ודאי לא חזינן הוו קדושי ספק אבל ארעא אי לא ידעינן דיש לו אפילו קדושי ספק ליכא וכו' קמ"ל מדתנינהו גבי הדדי למימרא דארעא כי זוזי וכו' ע"כ והשתא ליכא לאקשויי דלישמועינן גבי ארעא דאפילו דלית ליה הוו קדושי ספק אף דארעא קלא אית לה ומכ"ש גבי זוזי דעבידי אינשי דמצנעי. הא ליתא דהוה אמינא דגבי זוזי אפי' דחזינן דלית ליה הוו קדושי ודאי דעבידי אינשי דמצנעי ומסתמא כי אמר לה הכי הוו ליה זוזי ודאי להכי איצטריכו תרווייהו ועיין לרבינו בפי' המשנה שם ומ"ש רבינו אם יש עדים שיש לו כן היא דעת רש"י ז"ל ומ"מ נראה שאם נמצאו בידו והוא אומר שלי הם אין צריך לעדים עוד והר"ן ז"ל כתב דכל מה שנמצא ביד האדם הוא שלו מסתמא ע"ש ואפשר שגם רבינו יודה לזה: