מעשה רקח על הלכות אישות ז:יז

האומר לאשה וכו'. שם דף ח' ובדף מ"ז אמרו דמנה חסר צ"ט לא כסיפא לה מלתא למתבעיה מנה חסר דינר אחד כסיפא לה מלתא למתבעיה ואף דרבינו לא פסק כהך סוגיא כמ"ש הה"מ ז"ל לשון אפילו שכתב רבינו הוא מגומגם דהוי הפך המציאות ולפחות הו"ל להשוותן דבהכי לא הוי הפך המציאות ושוים הם בדינם וצ"ל דרבינו לא נחית לזה אלא לאשמועינן החידוש דאפילו לא נתן לה אלא דינר אחד לבד הוי תחילת הקדושין ואינה יכולה לחזור בה וכלומר דלא מבעיא ליותר מדינר אחד אך לצ"ט לא אתי בדרך לא מבעיא אלא מדלא חילק ש"מ דדינם שוה בכל גווני ואם לא השלים לה המאה פשיטא שאינה מקודשת כמ"ש רבינו בדין ד' וכו' ובנ"א כתוב בדברי רבינו והוא ישלים לה השאר:

במד"א וכו'. דף ח' ומדכתב רבינו במאה דינרין אלו נראה דפסק כת"ק דמחלק בהכי וכמ"ש הה"מ ז"ל אך ק"ל טובא חדא דרב אשי דהוא בתרא ומסדר התלמוד חילק דמונה והולך שאני ולמה לא פסק כמותו ועוד דהתירוץ הראשון נדחה שם דאמרו אי משום הא לא איריא וכו' מלבד דהוצרך לידחק דפרושי קא מפרש וכו' וכ"פ הרא"ש ז"ל ודעת הרי"ף ז"ל כדעת רבינו ויש לישב ומ"ש בס"ר יחליפנה בנ"א כ"י יחליפנו: