מעשה רקח על הלכות אישות ז:יג

האומר לאשה וכו' חוץ מפלוני. גיטין דף כ"ב אמתניתין דהמגרש את אשתו וא"ל הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני ר"א מתיר וחכמים אוסרין וכו' ושקיל וטרי תלמודא אי בחוץ פליגי אבל בע"מ לכ"ע תנאה הוי או דבע"מ פליגי אבל בחוץ לכ"ע הוי שיור ואינו גט ובעי רבי אבא בקדושין מהו ומסיק לבתר דאיבעיא הדר פשטה בין לר"א בין לרבנן מקשינן הויה ליציאה ואמר אביי עלה את"ל איתא לדרבי אבא בא ראובן וקדשה חוץ משמעון ובא שמעון וקדשה חוץ מראובן ומתו שניהם מתייבמת ללוי ואין אני קורא בה אשת שני מתים מ"ט קדושי ראובן אהנו קדושי שמעון לא אהנו ואלא אשת שני מתים היכי משכחת לה כגון שקדשה ראובן חוץ משמעון וקדשה שמעון סתם דקדושי ראובן אהנו לאוסרה אעלמא וקדושי שמעון אהנו לאוסרה אראובן ע"כ ופסקו של רבינו מבואר דמדקאמר אביי את"ל משמע דהכי קאמר את"ל דאיתא לספיקא ולבעיא דרבי אבא מדפליג בין קדושין לגירושין כלומר דאף דבגט אינה מגורשת אפשר דבקדושין היא מקודשת ומתוך כך פסק רבינו ספק מקודשת וכדברי הה"מ ז"ל אך ראיתי להרל"מ ז"ל שהקשה עליו דא"כ הך דינא דאביי דהויא אשת שני מתים הוי נמי ספק לדעת רבינו וא"כ למה לא כתב דין זה בפרק יו"ד דיבום וחליצה גבי דין דאשת שני מתים ולא תריץ כלום ע"ש. ונראה דאין כאן קושי דאף לדעת אביי לא הויא אשת שני מתים גמורה דאתתא לבי תרי לא חזיא אלא קרי לה אשת שני מתים משום דכל אחד מהם יש לו בה מקצת קנין בגופה ומשום דהך מקצת הוי ודאי קרי לה שם זה מה שא"כ לדעת רבינו דלא הוי אלא משום ספיקא כלומר דאין כאן שום קנין בודאי אפילו במקצת אלא מספק מעתה א"א לדונה משום אשת שני מתים אפי' בספק דהא אם נאמר בראשון שקדשה שהם קדושי ודאי ומאי דאמר חוץ מפלוני אינו אלא תנאה א"כ בשני לא תפסי קדושין כלל ואם נאמר דלא הוו קדושין משום דחוץ הוי שיור א"כ בין דתפסי קדושי שני בין דלא תפסי א"א שיהא לה דין אשת שני מתים אפילו מספק ובר מן דין הכא ראיתי להרשב"א ז"ל שעמד הרבה בסוגיא זו וה"ק לאביי שתי קושיות חזקות אחת בחלוקה ראשונה דאיך לוי מצי מייבם וגם בחלוקה שניה דקרי לה אשת שני מתים וכו' הא קי"ל כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה לעולם דהא כי מיית ראובן אכתי אסורה ללוי משום קדושי שמעון ותו דא"א בעולם שתהא מותרת ללוי משום דכי מיית ראובן לא נפלה קמי לוי אלא פלגא וכל יבמה שאינה כולה לפני יבם הצד שאינו זקוק ליבום הרי היא כערוה שאינה יכולה להתייבם וכו' ותריץ ז"ל דצ"ל דמיירי שמתו שניהם בבת אחת וכר"י הגלילי דאמר אפשר לצמצם ואע"ג דליתא לדר"י הגלילי הכא לחידושו בא דאת"ל אפשר לצמצם וכו' ע"כ וכיון דהלכה רווחת דקי"ל א"א לצמצם מעתה אזדא לה קושיית הרל"מ לגמרי וק"ל:

אבל אם א"ל ע"מ וכו'. כתב הה"מ ז"ל דבע"מ מודו רבנן דהוי גיטא וה"ה לענין קדושין שהיא מקודשת וכו' ע"כ פי' דהכי אמרו בגמ' ומכח זה פסק כאן בע"מ שהיא מקודשת ודאי אך לענין גט פסקו של רבינו מבואר דנקיט ליה לחומרא ואפי' בע"מ אינו גט וכמ"ש פ"ו דגירושין ולא בא הה"מ אלא להכריח פסקו של רבינו כאן משום דדבר זה מבואר בגמ' דכי אמרינן דבחוץ פליגי בע"מ כ"ע מודו דהוי תנאה אך כוונת רבינו לפסוק לחומרא בכולהו ובזה נסתלקו קושיות הרל"מ ז"ל ע"ע: