מעשה רקח על הלכות אישות ז:יב

האומר לאשה וכו'. פלוגתא דרב ושמואל שם ופסק כרב ויש להסתפק היכא דגירש אחת מהם אם יכול האחר לקיימה דמסתברא דכשגירש הראשון מצי השני לקיימה אך אם גירש שני אם ישא הראשון יש לחוש שיאמרו החזיר גרושתו מן האירוסין וזו היא דעת מהרש"ל ז"ל אמנם שאר פוסקים ז"ל דעתם להתיר עיין להטור והרב"ח והריב"ש סי' מ':

מעכשיו ולאחר עשרים יום. כתב הרמ"ך בכ"י וז"ל תימה הוא זה דהא קי"ל כרב בדף ס' דמספקא ליה אי תנאה הוי אי חזרה הוי ואינה צריכה גט כי אם מראשון ומאחרון וכ"פ רב אלפס ודברי רבי יוחנן אינן נראין עיקר דהו"ל כמקדש חצי אשה וזה הרב אפילו כרבי יוחנן לא פסק דלדעת ר"י קדושי ודאי הוי מכל א' וכן משמע מלשון הגמ' דאמר אפילו מאה תופסין בה ולא אמר מקודשת לכולן מספק וטעמא דרבי יוחנן משום דכל חד וחד שוי נפשיה כשרגא דלבני ותימא הוא למה פסק דלא כחד וצ"ע עכ"ל. וכבר נרגש הה"מ ז"ל וכתב דרבינו חומרי חומרי נקט ופסק ככולהו לחומרא אכן מר"ן בשם הר"ן ז"ל הקשה עליו שא"כ הו"ל לרבינו לפסוק דגם אם קדש האחר אחר מ' הול"ל שהיא מקודשת מספק וכו' ע"כ. ויפה הקשה ז"ל אם לא שנאמר בדוחק דאפשר דלישנא דגמ' נקט ותו דאין דרך לקדשה אחר זמנו של ראשון דהיא תשיב אמריה לו כבר קדמך אחר לאותו זמן ודו"ק ומ"ש עוד דרבינו מפרש לדרבי יוחנן דהאי לישנא משמע תנאה ומשמע חזרה ראיתי להרב עצמות יוסף שהביא לו סמוכות ממ"ש רש"י שם ע"ב וז"ל לא נחלקו כלומר לא מספקא להו לרבנן אי תנאה אי חזרה אלא במהיום ולאחר מיתה ע"כ ודייק מלשון זה דס"ל כמ"ש מר"ן ע"ע ובאמת ממ"ש רבינו לשון תפיסה וכתב שהיא ספק מקודשת מכולן משמע דפסק כר"י להדיא ומפרש דבריו משום ספק ועיין להתוס' ד"ה אפילו מאה וכו':