מעשה רקח על הלכות אישות ז:יא

בא שני וכו'. ומתוך דברי רבינו מבואר שאם קדשה שני בתוך שלשים יום ואח"ך מת או גירשה דחוזרת לראשון דחיילי קדושיו לאחר שלשים כיון שאז היא פנויה גמורה והיא דעת הרמב"ן ג"כ והרא"ש ז"ל הקשה עליו דאין לך חזרה גדולה מזו שנתקדשה לאחר וכ"כ ה"המ משם הרשב"א ז"ל וכבר נתעורר בזה הר"ן ז"ל ותירץ דלא דמי לחזרה היא וכו' דהתם הויא חזרה גמורה אבל הכא איכא למימר דדעתה להתקדש לזה לפי שעה דסברא בדעתה דאפשר דמיית או שיגרשנה ויתקיימו קדושי ראשון ודין זה מבואר בירושלמי ובכל מקום דמצינן לאוקומיה דלא ליפלוג אש"ס דילן עבדינן מכ"ש דמנקט לחומרא עדיף. ודע דרש"י ז"ל בנדרים דף כ"ט כתב הניחא למ"ד אינה חוזרת שאם עמדה ונתקדשה לשני בתוך שלשים יום אינה מקודשת לשני וכו' אלא למ"ד חוזרת שאם עמדה ונתקדשה לשני בתוך שלשים יום מקודשת לשני וכו' ע"כ משמע שהוא מפרש דעמדה ונתקדשה היינו חזרה גמורה וכדברי הרשב"א ז"ל אמנם ק' טובא דאם איתא הו"ל לפרושי דהא פלוגתייהו דר"י ור"ל לא הוי אלא בחזרה והו"ל לפרש דה"ה בנתקדשה ותו מנ"ל הא אימא דאפי' למ"ד אינה חוזרת בעמדה ונתקדשה חוזרת דאתי מעשה ומבטל לדיבור וכדאיתא התם בגמ' וראיתי להכנה"ג א"ה סי' מ' שהגיה לשון זה בשם הרמ"ע מפאנו סי' כ"ו שצ"ל שאם חזרה אינה מקודשת וכו' ובפי' רש"י מכ"י ליתיה ע"ש ובדברי הכנה"ג שם נפל ט"ס שצ"ל ר"י ור"ל במקום רב ושמואל: