מעשה רקח על הלכות אישות ז:י

האומר לאשה וכו'. במשנה דף ס' והרמ"ך בכ"י כתב וז"ל הרי את מקודשת לי בזוזים אלו לאחר שלשים יום ה"ז מקודשת לאחר שלשים יום וכו' תימה למה לא כתב דמקודשת אפילו נתאכלו המעות דהא רב ושמואל אמרו דין זה ואין שום אמורא חולק עליהם וכ"ש דחומרא הוא והוא לא הביא כי אם לשון המשנה ולא הביא מה שפירשו עליה בגמ' וצ"ע ע"כ. והדבר מבואר שלא היה גריס אפילו נתאכלו המעות בדברי רבינו וגירסא מוטעית נזדמנה לפניו דהא בכל גירסאות שלפנינו איתיה ובגמ' אמרו דהני מעות לא דמו למלוה משום דמלוה להוצאה ניתנה והני בתורת קדושין יהבינהו ניהלה ופי' רש"י להוצאה ניתנה מקמי דליתחלו הקדושין וכי אמר לה התקדשי לי בה לאו דידיה הוא ולא יהיב לה מידי אבל אלו לא ניתנו לה להוציאן אלא ע"מ שתתקדש בהן ולהכי כי אכלה דידה אכלה ולכי מטא זימנא תתקדש ע"כ משמע מלשונו ז"ל דהק' דמלוה דלהוצאה ניתנה מתחילה אפי' היא בעין בשעת הקדושין לאו מידי קיהיב לה אבל הכא הוא איפכא דהני זוזי לא ניתנו להוצאה וכיון שכן אפילו אינן בעין בעת חלות הקדושין הויא מקודשת וכ"פ הרב"ח א"ה סי' מ' ע"ע ולפ"ז ק' דשם דף מ' אמתניתין דהתקדשי לי בתמרה זו ובזו ובזו והיא היתה אוכלת ראשונה ראשונה אם יש באחת מהם שוה פרוטה ה"ז מקודשת ואפילו בראשונה ופריך תלמודא והא מלוה היא ופי' רש"י כיון דקדושין לא נגמרו עד שתקבלם כולם והיא כבר אכלה את הראשונה קודם שתקנה אותה בקדושיה הויא זו הראשונה מלוה גבה ע"כ הרי שגם שמתחילה לא באו לידה בתורת מלוה אלא בתורת קדושין משום דעדין לא נגמרו הקדושין מקרי מלוה אף דמתחילה לא בתורת כן באו לידה והנה התוס' ז"ל הקשו שם על פי' רש"י מהך דידן באעפ"י דנתאכלו המעות לא מקרי מלוה ותירצו דיש לחלק דהתם הרי הדיבור נגמר קודם שנתאכלו אבל הכא דלא נגמרו הקדושין עד אחר מסירה אחרונה ובתוך כך אכלה הראשונה והשניה איכא למימר דמלוה הן אצלה ע"כ ותירוץ זה עולה למה שאמר רש"י שם אמנם למ"ש בפרקין עפ"י מש"ל אכתי קשה דלא דמי למלוה דמעיקרא להוצאה ניתנה ולא לשום קידושין אלא שיש לישב דכשאנו מדמין אותה למלוה אמרינן למפרע ע"י שאכלה הראשונות נעשו כמלוה גמורה ועיין להריטב"א שם דף ו' ודע שכתב הה"מ בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל דדוקא בקדושי כסף אבל בשטר (דהיינו שא"ל שמקדשה בתורת שטר) אם נאבד השטר או נשרף תוך שלשים אינה מקודשת וכו' והוסיף הרשב"א ז"ל דאם יש בנייר שוה פרוטה הרי היא מקודשת דהו"ל כמקדש בכסף ע"כ והביא כל זה הר"ן ז"ל ע"ע. אך יש לגמגם בהא דאם יש בשטר ש"פ דאפשר דדעתה אשטר ולא על השיווי שלו ואיך שיהיה דברי רבינו סתומין ומתוך דברי הרמ"א א"ה סימן מ' נראה שאין זה במשמעות דברי הרב"י שהם כדברי רבינו:

ואם חזר בו וכו'. שם ופי' הר"ן ז"ל דיש חילוק דבחזר הוא אינה חייבת להחזיר לו מעותיו ובחזרה היא חייבת אך מתוך דברי הרא"ש בתשו' משמע דגם בחזר הוא חייבת להחזירם לו וכ"כ הריב"ש ז"ל: