מעשה רקח על הלכות אישות ו:א

המקדש על תנאי וכו'. כמשפטי התנאים ומה שיש לעמוד בדקדוקיהם עיין בס' מכתב לאליהו ז"ל ח"ב ובשו"ת תומת ישרים במאמר כל דאי ונזכיר דבריהם ז"ל במה שנוגע לדברי רבינו בע"ה וע"ע להרב ק"ס ולרבינו ספ"ז ופ"ח ופ"ט דהלכות גירושין:

וכל תנאי שבעולם וכו'. עיקר הדין לענין התנאי וקיומו בקידושין דף ס"א ר"מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי וכו' ושם פי' רש"י כדברי רבינו דהיינו תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה ודבר שאפשר לקיימו הוא פשוט ומבואר ואפסיקא הלכתא בב"מ דף צ"ד ולמ"ש הה"מ דרבינו לא הזכיר דבעינן תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר כדאיתא בגיטין דף ע"ד ותירץ דההיא סוגיא לא קיימא וכו' עיין להרל"מ וס' שמות בארץ בחלק כפות תמרים דף מ"ג ולהפר"ח ז"ל. ולההיא דתנאי שאפשר לקיימו ע"י שליח שלא הזכיר רבינו כתב ז"ל דנלמד ממ"ש בפ"ד דהלכות חליצה וכו' ומרן ז"ל חלק עליו וכתב דרבינו ס"ל דהטעם משום דאחולי אחלי לתנאיה ונסתייע מהסוגיא דהמדיר דף ע"ד וכו' ע"כ. ולעד"ן עדין הדבר שקול דאנכי הרואה דרש"י ז"ל אזיל בשיטה זו דהרי אמתניתין דכל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן פי' אתנאים שהזכיר רבינו ז"ל כנז"ל ותנאי דאפשר לקיימו ע"י שליח כתבו בפ' מצות חליצה אברייתא דאחלוץ ע"מ שתתן לי מאתים זוז דפי' שם דילפינן לה מתנאי בני גד ובני ראובן דבעינן שאפשר לקיימו ע"י שליח כי התם הרי דבמתני' לא חש לבארו וסמכו לדין חליצה כדעת רבינו עפ"י דברי הה"מ ז"ל מעתה לראייה שהביא מרן ז"ל מההיא דפרק המדיר (כתובות דף ע"ד) שכתב ז"ל דמאן דיליף לה מבני גוב"ר ס"ל דמקדש על תנאי ובעל א"ץ ממנו גט אבל לדידן דקי"ל כרב כהנא שצריכה ממנו גט וכ"פ רבינו ספ"ז הטעם שהחליצה מוטעית כשרה אינו אלא משום דכיון דעבד מעשה אחולי אחלי לתנאיה וכו' ע"כ. ואחרי נשיקת עפרות זהב לו אין נראה כן דהא מדקמותיב עלה בר בי רב שפיר קאמרת ופי' רש"י בתמיה דטעמא דהכא לאו משום דאחולי לתנאיה הוא אלא משום דמעיקרא לאו תנאה הוא ע"כ משמע מזה דרב אחא בר יעקב אר"י איתותב בהא ואמטו להכי לא משני ליה ולא מידי דא"א לו' דטעמו משום דאחולי אחלי לתנאיה ומאי דפסק רבינו במקדש ע"ת ובעל שצריכה ממנו גט היינו עפ"י מ"ש שם אמר רב כהנא משמיה דעולא המקדש על תנאי ובעל צריכה הימנו גט היה מעשה ולא היה כח ביד חכמים להוציאה בלא גט ע"כ כלומר דאפשר דאחולי לתנאיה וצריכה ממנו גט או אפשר דלא אחליה ואינה מקודשת ולהכי פסק רבינו דצריכה גט מספק משום דאפשר דאחליה ומכ"ש עמ"ש התוס' שם דכ"ע מודו בהך סברא דילפינן מבני גוב"ר ובעינן שיהיה אפשר לקיימו ע"י שליח דוקא ע"כ. מעתה מנ"ל לומר דרבינו דיליף התנאים מבני גוב"ר כמ"ש בפרקין פליג ההא והרל"ם ז"ל הק' עוד לדעת מרן דכיון דרבינו פסק במקדש על תנאי שצריכה גט מספק מעתה בחליצה נמי אמאי אמרינן דודאי מחל נימא שמא מחל ותהא ספק חליצה כמו בקדושין כיון דכקדושין מדמית ליה וכו' ע"כ והוא נכון הגם דקשה בעיני למה לא הזכירו רבינו להדיא בפ"ג דזכיה ומתנה שהזכיר כל חלוקי התנאים כמ"ש כאן אף שרואה אני שצ"ל בהכרח לדעת הה"מ דכיון שכתב שם כבר ביארנו וכו' וציין שם הרב דהיינו מ"ש כאן מעתה הוצרך להעתיק דבריו שכתב כאן ולא רצה להוסיף עליהם ובב"י א"ה סי' ל"ח הזכיר דברי הה"מ הנ"ל ולא חלק עליו ע"ש גם הסמ"ג עשין כ"ב פסק דחליצה מוטעית כשרה משום דלא אפשר ע"י שליח ע"ש: