מעשה רקח על הלכות אישות ו:ב

ושיהיה הן שלו קודם ללאו. בגיטין דף ע"ד וכתב הר"ן ז"ל וז"ל ונ"ל דמאי דבעינן הן קודם ללאו היינו שלא יסיים דבריו בהן דבגמר דבריו אדם נתפס ונמצא מעשה קיים ותנאי בטל וכו' כיון שגומר דבריו בלאו סגי ע"כ. ודקדק בזה הר"ב משנה למלך ז"ל וז"ל ולפ"ז נראה לי שאם התחיל בהן ואח"ך אמר לאו וחזר ואמר הן לא מהני משום דבגמר דבריו אדם נתפס והרי סיים דבריו בהן ושם הביא דברי הרא"ש בתשו' באומר אם לא אבוא ואם אבוא לא יהא גט ואם לא אבוא יהא גט והשואל נסתפק בתנאי זה משום דהוי מעשה קודם לתנאי וכו' והקשה הרב עליו דהא איכא ריעותא אחריתי דמסיים בהן וכו' והאריך בזה והניח דברי הרא"ש בצ"ע. ולכאורה איני מבין מאי ק"ל דהיכי קרי לאם לא אבוא. יהא גט לשון הן דאם מפני שאמר יהא גט זה אינו תנאי אלא המעשה וכל הקפידה אינה אלא בגוף התנאי דומיא דתנאי בני גוב"ר דקאמר להו משה אם יעברו דהיינו התנאי אז ונתתם להם דהיינו המעשה ואם לא יעברו דהיינו הלאו אז ונאחזו והתם נמי נימא מסיים בהן. וחפשתי בדברי הרא"ש ולא מצאתי דברים אלו כעת ואולם איזה ט"ס הוא גם למה שהק' שם על הרב ב"ש א"ה סי' ל"ח ס"ק ג' יש לישב בשופי יעו"ש. שוב נתיישבתי בדבר ונ"ל שיפה כיון הרב משנה למלך במ"ש על הרא"ש ז"ל דאדרבה במעשה יש לחוש שיהיה בלשון הן באחרונה שהרי רבינו בפ"ט דה' גירושין דין ח' וט' סידר לשון הלאו במעשה ולא הקפיד בתנאי גם בסדר הגט על תנאי שהביא הרב גט פשוט סי' ר"ג הזכיר הלאו במעשה ובסי' ער"ב כתב דיש נוהגים לחזור גם בנוסח התנאי הלאו באחרונה כדי שיהיה הן קודם ללאו אפילו בדבר התנאי ע"ש. גם מצאתי דבר זה מבואר בשו"ת תומת ישרים במאמר כל דאי וז"ל ונפקא מינה במקום שהתנאי בלאו כגון אם לא אבוא יהא גט ואם אבוא לא יהא גט שהלאו בתנאי והן במעשה ואין כאן תנאי בני גוב"ר ששניהם בהן אם יעברו ונתתם וכן בלאו אם לא יעברו לא תתנו וכבר טעו בזה הרבה מעיינים וכו' עכ"ל דעתו ז"ל מבוארת דתיבת ונאחזו בתו' היינו הלאו דר"ל לא תתנו להם הארץ והכי מוכח נמי בקדושין דף ס"ב דפריך לר"מ דבעי תנאי כפול מדכתיב אם לא שכב איש אותך הנקי ומתרץ וכו' וההן דהתם הוא במעשה דהיינו הנקי דאם לא שכב הוא התנאי והוא בלאו ברישא וק"ל: