מעשה רקח על הלכות אישות ה:כא

האשה שאמרה וכו'. מימרא דרבא דף ז' והצריך רבינו שהוא ג"כ יאמר לה לשון הקידושין מפני שאמירתה לחוד אינו מועיל אפילו אם הוא נתן לה ממש כמ"ש פ"ג דין ב' וכמ"ש ה"ה וכ"כ הר"ן והרב"ח ז"ל אבן העזר סי' כ"ט כתב דבעינן שיאמר לה וכן בשעה שנותן המנה לאותו פלוני דאם א"ל אחר כדי דיבור הו"ל שתיקה דאחר מתן מעות ולא מהני וכו' וה"ה בג' דינים אלו שהזכיר רבינו ע"ש אך נראה שיש לחלק בדבר דלא אמרו שתיקה דלאחר מתן מעות אלא כשאנו מסופקין בדבר או שהיא לא גילתה דעתה מתחילה כדאיתא בגמרא והזכירו רבינו בדין כ"ה אבל הכא שהיא אמרה תחילה תן מנה לפלוני ואתקדש אני לך למה לא יועיל אחר שקיים צווייה שיאמר לה הרי עשיתי כדבריך והרי את מתקדשת לי וכו' ר"ל כמו שאמרת את מתחילה: וכבר ראיתי להרח"ם והרב"ש שחלקו על הרב"ח בזה יעו"ש ואם לא אמרה מתחילה ואתקדש אני לך אלא אמרה תן מנה לפלוני ובשעה שנתן אמר לה הרי את מקודשת וכו' נראה דלא מהני וכ"כ הרשב"א בחידושיו הביאו מוהר"א ששון סי' קע"ז והוא ז"ל דקדק מדברי התוספות דמקודשת אף שאינו מוכרח עיי"ש. ועיין במוהריב"ל ח"ג סי' ס"ו אי מדברי' בעסקי קדושין מהני בכי האי גוונא או לא ושם פי' כוונת הר"ן בדין זה עיי"ש:

תן דינר לפלוני מתנה ואתקדש לו. כל זה שם מימרא דרבא ויליף לה מדין ערב ועבד כנעני ונסתפקתי אם אמרה ללוי תן מנה לראובן ואתקדש לשמעון אם היא מקודשת דלפי מה שצדדו בגמרא בהא נראה דשייך נמי בהא או נימא דווקא כשתתקדש למי שצוותה ליתן לו המעות מקודשת לו בההיא הנאה אבל לאחר דאין כאן דבר שיתפסו הקדושין אלא הנאתה גרידא לא עד שראיתי בחידושי הריטב"א ז"ל שכתב בפשיטות דה"ה אם אמרה תן מנה לפלוני ואקדש לפלוני אחר ע"כ אך לא הכריח הדבר ע"ע דלפ"ז יש לגמגם אמאי לא אשמועינן רבא הך דהוי רבותא טפי ואולי רצה לדבר בהדרגה יעו"ש בגמרא. מעתה נבוא אעי'ר לדברי רבינו דכיון דסוף סוף היא הנותנת למה לא הצריך שיהיה אותו פלוני אדם חשוב כמו הדין שכתב אחר זה והתירוץ הוא מבואר דהתם היא הנותנת המנה משלה ולכך בעינן אדם חשוב משא"כ הכא שאינה נותנת כלום משלה והיא מתקדשת בהנאה שזה קיים דבריה וכמ"ש ה"ה שם ולמ"ש שם לדברי הרשב"א וז"ל אני אומר לדבריו א"כ יפה כח השליח ממשלחו שכשהשליח מקדשה בכה"ג מקודשת וכשהמשלח אומר כן לא תתקדש וזה תימא ע"כ והק' ההל"מ במהדורא בתרא והפר"ח בנמוקיו על רבינו דהא ליתא דכיון שהנותן המעות הוא מקדש אותה במעות שהוא נותן לו לכך יפה כחו ממשלחו בהא ע"כ ולעד"ן אין זה כוונת הה"מ ז"ל דגם הוא ז"ל הבין דהכא איכא נתינת המעות מהשליח עצמו אך כוונתו דהדבר קשה לשמוע מצד עצמו שיהא כח הנישא גדול מהנושא והיינו שסיים ז"ל וזהו תימא כלומר הדבר מצד עצמו הוא תמוה דבכל מקום אמרינן שלוחו ש"א כמותו אך יותר ממנו לא ודו"ק כן נלע"ד ברור: ומ"ש בס"ר לפלוני מתנה. בנ"א כ"י אין שם תיבת מתנה ומ"ש כרצונה הראשון בשאר נוסחאות כ"י כתוב ברצונה בבית וק"ל: