מעשה רקח על הלכות אישות ד:ו

המקדש בעד אחד וכו'. עיין לה"ה ז"ל והסמ"ג פסק דחוששין עיין להרב ב"י ז"ל סימן מ"ב דפסק כדעת רבינו וכן דעת כל הפוסקים ז"ל והכנה"ג בהגהת הב"י אות י"א ובאות א' כתב משם הש"ג שאם במקום אחד נהגו לפסוק עפ"י חכם אחד שייך שפיר לומר כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש כפי מנהג המקומות והרשב"א נר' שחולק:

המקדש בפסולי עדות וכו'. סנהדרין דף כ"ה וכ"ז והכנה"ג שם אות מ' כתב דהבועל ארמית מחלוקת בין הפוסקים אי הוי פסול מדאורייתא או מדרבנן ע"ש ובאות מ"א כתב דהשותה סתם יינם בזה"ז והאוכל גבינות הגוים פסולייהו מדרבנן ומ"ש ה"ה ודע שבפסולי עדות יש מחלוקת וכו' הוא לשון מגומגם הרבה דממ"ש תחילה אי אלו הן דברי תורה ואי אלו הן דברי סופרים משמע דרצונו לומר מדרבנן גמור וממ"ש אחר זה והוא ג"כ מהשורש הב' וכו' משמע דמן התורה קאמר כמ"ש בפ"א ע"ע דקרי לקידושי כסף דברי סופרים והרי הן מה"ת גמור לחייב הבא עליה מיתה כמ"ש שם ואם נפרש דדברי סופרים שכתב כאן רצונו לומר כן מעתה מאי נ"מ לקרותם דברי תורה וד"ס כיון דסוף כל סוף שניהם מה"ת ותו דלפי זה קרובי האם הם נכללים בפסולי עדות מד"ס שכתב רבינו שהיא ספק מקודשת ואמאי כיון דהיא מן התורה הו"ל למימר דאין כאן קדושין כלל. ובפ' י"ג מה' עדות כתב רבינו דקרובי האם פסולים מדבריהם דמשמע שהם מדרבנן גמורים והרבה נתחבטו הפוסקים בלשון זה ובכוונת רבינו עיין להרל"מ והמש"ל ומהרשד"ם א"ה סי' ל"ג והש"ך סי' ג' והש"ך ח"מ סי' ל"ג ובס' אליהו רבא וזוטא דף ס"ח האריך הרחיב מאד בלשון זה של ה"ה ועמד בכל דברי הפוסקים ז"ל ע"ע:

כופין אותה ליקח גט וכו'. כן היא הנוסחא בכל ספרי רבינו וגם בשלשה נוסחאות אחרונות כ"י קדמונים אמנם מרן ז"ל דחה גירסא זו דמה שייך כפייה לה ליקח דלא הו"ל לכתוב אלא צריכה גט מספק וממילא משמע שאם רצתה לינשא תקח הגט ואם לא תרצה לקחתו תהא אסורה לינשא והטור הביא לשון רבינו וכתב כופין אותו ליתן גט והיא הנוסחא הנכונה בדברי רבינו ע"כ. והן אמת דשפיר הקשה ז"ל אמנם י"ל דאי מהא לא איריא דאצטריך לאשמועינן דכופין אותה דלא נימא כיון שהיא אומרת שלא נתקדשה לו מעתה אם תטעון שאינה רוצה לפסול עצמה מן הכהונה בקבלת הגט שלפי דעתה היא פנויה גמורה והוה אמינא דאין כופין אותה על זה והיכא דנתקדשה לאחר או לכהן לא נצרכה לקבל הגט בעל כרחה קמ"ל דאעפ"כ כופין אותה ובאמת דגם לגרסת הטור יש לגמגם דכיון שהוא מודה שקידשה והיא מותרת לו היכי שייך כפייה והרי הוא רוצה לקיימה ואם יש ספק בקדושין יחזור לקדשה פעם אחרת ואם אינו חפץ בה פשיטא וודאי שיש לו לגרשה כיון שהוא מודה שקדשה ובב"י ובש"ע העתיק כופין אותו ליתן גט אך הב"ח ז"ל שם קיים גירסתינו ואני הצעיר מצאתי בטור קדמון בלתי ב"י שנדפס בו כופין אותה ליקח גט ושם בגליון כתוב שכן הוא בכל נוסחאות הרמב"ם המדוייקות וכנרא' גם כן שלפעמים היו גירסאות מוטעות לפני הטור בדברי רבינו עיין בח"מ סי' רל"ה ובב"י שם בענין הפעוטות וכו':