מעשה רקח על הלכות אישות ד:ה

היה מוכר פירות או כלים וכו'. שם וה"ה ז"ל הביא דברי הרשב"א ז"ל דהטעם מפני שהוא אמר לה בלשון שאלה מתחילה ואפילו חזר וא"ל בשעת נתינה התקדשי לי והיא אמרה אחד מאלו הלשונות אינה מקודשת אבל אם שתקה ודאי מקודשת ע"כ ופשט הדברים אלו נראה דבא לאשמועינן דשתיקה כהודאה דמיא בין בדבור ראשון בין בשעה שנתן לה הקדושין וחזר וא"ל התקדשי לי בזה ושני עניינים אשמועינן הרשב"א ז"ל דבין בראשונה בין בשניה אם השיבה דברים שמשמעותן לא תשחק עמי אינה מקודשת כלל אמנם אם שתקה בין בראשונה בין בשניה הויא מקודשת דשתיקה כהודאה גמורה משויינן לה וכל זה משום דא"ל בלשון שאלה כמ"ש ז"ל אמנם אם אמר לה בלשון מוחלט אז יש לחלק בלשון התשובה ומרן הקדוש ז"ל גריס בה"ה ז"ל והרמב"ן במקום הרשב"א ומתחילה תמה על רבינו דלמה הצריך שתאמר הן דאפילו שתקה וקבלה משמע נמי דמקודשת וכן נראה ממ"ש הרא"ש בשם הראב"ד ושוב תמה על ה"ה דלמה כתב דברי הרמב"ן סתם כאלו אין רבינו חלוק בדבר וסיים ז"ל דמדברי הרשב"א שכתב הר"ן נראה שהוא סבור כדברי רבינו וטעמא משום דבלשון שאלה קאמר לה ע"כ. ולכאורה יש לדקדק בדבריו שהכריח דטעמא דהרשב"א שסבור כדברי רבינו דשתיקה לאו כהודאה דמיא משום דבלשון שאלה קאמר לה וקשה דגם בדברי הרמב"ן שהביא ה"ה לפי גירסת מר"ן יהיב טעמא משום דבלשון שאלה קאמר לה ואפ"ה סבירא ליה דשתיקה כהודאה דמיא וא"כ הכרח מרן בדברי הרשב"א דשתיקה לאו כהודאה דמיא מטעמא דבלשון שאלה קאמר לה: והנה מלשון הרשב"א גופיה שהביא הר"ן ז"ל איני רואה הכרח חותך שיסבור דשתיקה לאו כהודאה דמיא וז"ל אבל הרשב"א ז"ל סובר דאפילו לא אמרה איהי מעיקרא מידי כיון דאיהו אמר לה בלשון שאלה אי יהיבנא לך מתקדשת לי ואיהי לא מהדרא ליה אין מקדישנא לך אלא אמרה ליה הב או הבא מיהבא אפילו חזר ואמר לה הרי את מקודשת לי בזה לא מהני ולא מידי דעיקר טעמא דאינה מקודשת היינו משום דכיון דבלשון שאלה קאמר אם איתא דמרציא הוה לה לאהדורי אין מקדשנא לך ומדלא קמהדרא הכי אלא אמרה הבא

מיהבא ודאי ה"ק בקדושין לא ניחא לי אלא במתנה ולפיכך אם חזר ואמר התקדשי לי אינה מקודשת ולי [נראה] כל שלא אמר לה בלשונות האמורים בגמ' ליכא לספוקי בלשון קדושין וצריכה גט שכל כיוצא בזה אין לנו אלא מ"ש חז"ל עכ"ל. ונראה דחיליה דמרן ז"ל הוא מדכ' הרשב"א ואיהי לא מהדרא ליה אין מקדישנא לך וכו' דמשמע שצריך שתאמר כן להדיא בפה מלא אבל אם שתקה לא מהני וכן ממ"ש ז"ל אם איתא דמרציא הו"ל לאהדורי אין מקדישנא לך ולשון זה הוא יותר מדוקדק דכוונתו ז"ל דשתיקה לא מהניא אלא בעינן דבור דוקא. והנה אין ספק דדברי הרשב"א ז"ל לא באו בדיוק עצמי דדוקא הך לישנא בעינן ואם לא השיבה אין מקדישנא לך אלא אמרה אין לחוד דלא מהני דאין השכל סובלו כלל דבאמרה אין הרי נתרצית לדבריו וכ"ע מודו בזה ותדע דמרן ז"ל השוה דעת רבינו לדעת הרשב"א ז"ל ורבינו כתב להדיא דאין מהני ודבר פשוט הוא ומעתה אף אנו נאמר דאם שתקה ולא השיבה על דבריו וקבלה ברצון נפשה החפץ הרי הוא מוכח שנתרצית לדבריו כדרך המקדש אשה סתם שהאיש אומר לה הדברים והיא שותקת ואף דהכא בלשון שאלה קאמר לה ותחילת ענין השדוך מ"מ קבלתה מוכחת שנתרצית לדבריו מעתה כוונת הרשב"א לא בא לאפוקי השתיקה אלא הלשון שהיא משיבה מיהב יהבא דכיון דהוא אמר לה בלשון שאלה תשובתה אליו כן הוי לשון שחוק והיתול כלומר לא תשחק עמי בזה דאל"כ היה לה לפרש דבריה על נכון או לשתוק ולקבל ודוק בדברי הרשב"א ז"ל שאין די לו במ"ש דאם איתא דמרציא הו"ל לאהדורי אין מקדישנא לך ומדקא מהדר הרשב"א ז"ל אלא אמרה מיהב יהבא וכו' משמע דבא לומר שהקפידה בזה מפני לשון התשובה דמשמעותו לא תשחק עמי והוא הדין נמי שהשתיקה היתה טובה יותר שאז היתה מרוצית לדבריו ונראה לענ"ד פשוט בכוונת הרשב"א דמסכים לדברי הרא"ש והראב"ד ז"ל ואף את"ל שדיוק זה אינו הכרחי גם לומר דמדברי הרשב"א מוכח להפך אינו הכרחי כלל ומכ"ש לגרסת ה"ה שלפנינו דמייתי לה משם הרשב"א גופיה דע"כ לפרש דברי הרשב"א שהביא הר"ן כמ"ש כי היכי דלא ליפלוג מדידיה אדידיה ואחר כל הנז"ל אינו רחוק כ"כ אם נאמר דרבינו נמי מודה ואזיל דשתיקה נמי כהודאה דמיא כדעת שאר הפוסקים ז"ל דהן אמת דמדכתב לשון הן שלא נאמר בגמרא כלל משמע קצת שדעתו ז"ל דבעי דוקא שתשיב בפה מלא וזה הוא כח מרן ז"ל במ"ש עליו אמנם יש מקום לצדד עפ"י הנז"ל דכלפי לשון מיהב יהבא שהתשובה בפה הוצרך להזכיר לשון הן שהוא בפה אבל אין הכי נמי דבשתקה וקבלה החפץ הרי עשתה המעשה שמוכח כוונתה שנתרצית לדבריו ולא הוה מצי רבינו לכתוב כן דלא הוה אתי שפיר הלשון אבל אם אמרה תן לי או השלך וכו' דמשמע שהשתיקה מהניא יותר מהדיבור וזה אינו דגם בדיבור יש חלוק ובזה דברי ה"ה ג"כ מתורצין שהזכיר דברי הרשב"א בסתם מפני דשפיר יש לפרש דברי רבינו שמסכים לדעת זה כמבואר. שוב ראיתי להרל"מ שתירץ דכוונת הרשב"א שהזכיר ה"ה היכא ששתקה אחר לשון השאלה בתנאי שחזר לומר לה בשעת הנתינה התקדשי לי וכו' ע"ש ועיין לה' עצמות יוסף ז"ל ושו"ת מהריט"ץ סי' צ"א ומהר"א ששון סימן קע"ה ולהמש"ל ז"ל והנראה לענ"ד כתבתי לקרב הדיעות דטפי עדיף: