מעשה רקח על הלכות אישות ד:ד

היה סלע של שניהם וכו'. עיקר הדין נתבאר שם ובסוף פרקין כתב רבינו דאפי' אמרה לו הנח קדושין על מקום זה לא הוי אלא ספק ומ"ש א"ל תנהו לעני וכו' משמע דהטעם משום דלא אמרה לעני זה דומיא דכלב רץ אחריה ואמרה תנהו לכלב זה דהוא ספק מקודשת אמנם מלשון הש"ס נראה דבכל גווני בעני אינה מקודשת כלל דאמרו הטעם דאמרה ליה כי היכי דמחייבנא ביה אנא מחייבת בה את ע"כ וגבי כלב נמי אין הקפידה משום דאמרה זה אלא משום דהיה רץ אחריה ומאי דאיכא למידק דמ"ש עני מדין כלב דגבי עני קאמר דאינה מקודשת משום דכי היכי דמחייבנא ביה אנא וכו' וגבי כלב רץ מצדד מהו בההיא הנאה דקא מצלא נפשה מניה גמרא ומקניא ליה נפשה או דילמא מצי אמרה ליה מדאורייתא חיובי מחייבת להצילני תיקו ואמאי לא נימא בתרוייהו דמצוה הוא דרמיא עליה ולא מקדשה או נימא דבשניהם הויא ספק מקודשת ונראה דבכלב רץ אחריה דהויא הצלה דגופא איכא נמי בעיתותא טפי ואיכא למימר דאגב אונסא גמרא ומקניא נפשה משא"כ בעני וכן ראיתי להר"ן ז"ל ע"ע ובנ"א כ"י כתוב ואם היה רץ אחריה לנשכה ה"ה ספק מקודשת והשאר נמחק ובנ"א כ"י תיבת זה נמחק: