מעשה רקח על הלכות אישות ד:יט

המקדש בפחות מש"פ וכו'. משנה בקידושין דף נ' ושם דף ג' אמרו אשה בפחות מש"פ לא מקניא נפשה והר"ן ז"ל נסתפק אם קידשה בפחות מש"פ והיא אומרת לדידי שוה פרוטה אם היא מקודשת עיין ברפ"ה: קידשה באוכל וכו'. שם דף י"ב ובס' בני חיי ז"ל א"ה סימן מ' כתב דאם קידש בדבר שאינו שוה פרוטה מצד עצמו אמנם מצד שיש לקיים מצוה באותו דבר יש בו ש"פ או יותר כגון חוטי ציצית (צ"ל במקומות שמוכרים אותם) או שופר הויא מקודשת ודאי דמה לי אם ש"פ מצד עצמו או מצד מצוותו ס"ס הרי יש באותו דבר הנאת פרוטה ועוד דחיישינן באותו דבר שמא שוה פרוטה במדי (לפי טעם זה אף במקומות שאין מוכרין החוטי ציצית ה"ה) וכו' ועוד הביא שם דהרב רוזאניס ז"ל היה מסתפק באם קידש אשה באתרוג הדר שדמיו יקרים אם היא מקודשת ממ"ש רבינו פ"ד דממרים שאם נחלק זקן ממרא עם הב"ד בלולב וציצית ושופר זה אומר כשר וזה אומר פסול הרי זה פטור לפי שאין בו דבר המביא לידי זדון כרת ושגגתו חטאת ואם איתא דבש"פ בשביל מצוותו חשיב ש"פ ומקדש בו את האשה הרי משכחת לה שיבא לידי דבר שזדונו כרת ובדין זקן ממרא אפילו דבר שהוא גורם דגורם להביא זדון כרת נהרג עליו ע"כ תורף דבריו ויפה כיון:

יראה לי שאם קידש וכו'. מרן הקדוש הביא משם מהרי"ק דדוקא כי הא שאינו יכול להגיע למקום היוקר בשום צד ע"י שום תיקון אבל תאנה אפילו לחה מ"מ יכול ליבשה בחמה ולהגיע למקום היוקר ושם תשוה פרוטה ע"כ ואפשר דה"ה לדבר שאין דרכו לייבשו ואינו מתקיים אך יכול להתקיים בתוך מים שרופין או בחומץ או במלח או בסוק"ר ע"י מרקחת כשהם בעין דעכ"פ ראויים הן ויש לחוש לקידושיו: