מעשה רקח על הלכות אישות ד:טו

המקדש כותית וכו'. בקידושין דף ס"ח יליף שפחה משבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור ונכרית מדכתיב לא תתחתן בם ובשאר אומות כתיב ואח"כ תבא אליה מכלל דמעיקרא לא תפסי בה קידושין (וכ"כ רש"י ביבמות דף מ"ה) ועיין להתו' ז"ל. ודין כותי ועבד שקדשו בת ישראל הלכתא ביבמות דף מ"ה. ודין ישראל מומר שקידש שם דף מ"ז ובסנהדרין דף [מ"ד] דאעפ"י שחטא ישראל הוא דאמרי אינשי אסא דקאי ביני חלפי אסא שמיה ואסא קרו ליה. ובהגהות מהרמ"ע כ"י מצאתי כתוב וז"ל כתב מהרד"ך בתשו' בית ט' חדר א' וז"ל ומפרק רביעי מהלכות אישות למדנו חידוש דאע"ג דמחמת שמד עבר וברצון עשה ולא בזדון כופין אותו לגרשה וזהו שכתב הרב וצריכה ממנו גט לומר שלא תעמוד עמו כי יכשילוה בכמה מיני מכשולות דבלאו הכי לא היה צריך הרב להאריך ולומר וצריכה ממנו גט והואיל וכתב שקידושיו קידושין פשיטא דצריכה ממנו גט וכן בגמ' בפ' השולח לא אמרו אלא שקידושיו קידושין וכו' אבל מהרשד"ם בתשו' סי' נ"ח כתב וז"ל ונלע"ד שאפשר לדעת הרמב"ם והסמ"ג שכתבו ישראל מומר שקידש וכו' וזה הלשון שוה לשניהם סמ"ג עשין מ"ח. והרמב"ם הלכות אישות פ' רביעי אינו ר"ל קידושין ודאין מן התורה עד שהבא עליה יתחייב סקילה כנערה המאורסה או חנק כאשת איש אלא קידושי ספק שאל"כ למה כתב וצריכה גט וכו' לא ידעינן שמי שהיא מקודשת שצריכה גט אלא נראה שר"ל הרי אלו קדושין גמורין ולמאי הלכתא להצריכה גט לבד לא שהבא עליה חייב כבא על א"א (ובנ"א וכ"י אין שם תיבת גמורין וזה סיוע לדבריו ז"ל) הנה שמשומד לע"ז או לחלל שבת בפרהסיא יש מחלוקת בין הפוסקים ז"ל אם קידושיו קידושין אם לאו ואינו מוכרח בהדיא מן הגמרא עכ"ל וכתב כן כדי לתת טעם לסברת י"א שמשומד לחלל שבת ולע"ז אין קידושיו קידושין הביאה הטור א"ה סי' מ"ה והביאה ג"כ רבינו שמשון הביאו המרדכי פ' החולץ דקידושיו קידושין חומרא בעלמא וכו' ע"כ דבריו. ועוד עיין בשו"ת הרמ"ב סי' קמ"ב והתשב"ץ שנדפס מחדש ח"ג סי' מ"ז האריך בדין האנוסים והמשומדים והעלה דאם המשומד הוליד עם המשומדת אף שהבן הוא ערל גמור והוא גוי גמור אפ"ה קידושיו קידושין (כדברי ה"ה כאן) ובענין הקראים עיין בשו"ת מהר"ר בצלאל סי' ג' שהנראה מכלל דבריו להחשיבם כגוים גמורים זולתי לסתם יינם שלהם שהרמב"ם התירו אפילו בשתייה: