מעשה רקח על הלכות אישות ד:יד

המקדש אחת מן השניות וכו'. ממתניתין דקידושין דף ס"ו ודין יבם שקידש צרת יבמה ביבמות דף י"א וכר"י ונתבאר בדברי רבינו פ"א דיבום דין י"ב ועיין מ"ש בספ"א בס"ד. ומ"ש חוץ מיבמה שנתקדשה לזר ביבמות דף צ"ב פלוגתא דרב ושמואל ואיפסיקא הלכתא כשמואל דמספקא לן קרא דלא תהיה אשת המת החוצה אי ללאו גרידא אתא או לומר דלא תהא בה הויה והו"ל כערוה גמורה דאין קידושין תופסין בה והיינו מ"ש רבינו נסתפק לחכמים וכו' אף דהלשון קצת מגומגם דהו"ל למימר שנסתפק לחכמים וכו' ולגירסת הטור והרב"י סי' מ"ד בדברי רבינו אין שם לשון זה כלל ובפ' ב' דהלכות יבום כתב ז"ל דאם נשא הזר ובעל לוקה משום דעכ"פ לאו איכא ומסתברא דהולד אינו אפילו ספק ממזר דאפילו אם יהיה פירוש הפסוק דלא תהא לה הויה הא מיהא אינה ערוה מחייבי כריתות ומיתות ב"ד כמ"ש רבינו ריש פט"ו דא"ב דין יו"ד ועיין להרל"מ ז"ל ופשוט: