מעשה רקח על הלכות אישות ד:י

סריס שקידש וכו'. עיקר הדין ביבמות דף צ"ב ובכתובות דף כ"ט. וממ"ש רבינו הרי אלו קידושין גמורין משמע דמדאורייתא קאמר ובפ' כ"ד כתב דאם היתה אילונית או מחייבי לאוין ולא הכיר בה וכו' וכל מה שאבד או נגנב מנכסי מלוג חייב לשלם הפך מכל הנשים מפני שאין שם אישות גמורה לא זכה בנכסי מלוג ע"כ מדכתב שאין שם אישות גמורה משמע דמדאורייתא אין בה אישות אלא מדרבנן וא"כ כאן שכתב הרי אלו קידושין גמורין צ"ל דאיירי שהכיר בה דסבר וקביל ואז הוו קידושין גמורין. א"נ אפשר דמ"ש שאין שם אישות גמורה אין הכוונה דלא תפסי בה קידושין כלל אלא כלפי דאין לו בה נישואין מדאורייתא הוא שכתב כן דהא בחייבי לאוין שהזכיר שם בהדי איילונית פשיטא דקידושין תופסין בין הכיר בה בין לא הכיר בה וכמ"ש בפרקין דין י"ד ולא חילק בין הכיר ללא הכיר והוא מוכרח דטענת לא הכיר בה לא שייך אלא גבי אילונית וכיוצא דמצי טעין מקח טעות הוא וכו' ובהכיר סבר וקביל ויש לו נישואין מדאורייתא או מדרבנן מיהא משא"כ בחייבי לאוין דבשום פנים א"א לו לקיימה דאריה הוא דרביע עלה וא"א להיות לו בה נישואין אפילו מדרבנן ומ"ש רבינו שם ולא הכיר בה היינו לומר דבכי הא לא זכה בנכסי מלוג כלל ונתחייב בהם כדין פקדון אף אם נשאה באיסור ולפ"ז מ"ש כאן הרי אלו קידושין גמורין איירי בין הכיר בה בין לא הכיר בה כאמור וכן משמע מדברי ה"ה ז"ל שכתב בשם ר"י דאעפ"י שלא הכיר בה כשיקדשה צריכה גט וכן עיקר ע"כ משמע דר"ל שכן דעת רבינו שהרי סתם ובהכרח צ"ל לפ"ז שהבין דברי רבינו שבפ' כ"ד כמ"ש והרל"מ הקשה על ה"ה ע"ע ויש לישב ודו"ק: