מעשה רקח על הלכות אישות ד:ט

והיא מותרת לבעלה החרש. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו שאינה מותרת לבעלה החרש שמא יאמרו גירשה זה ונשא זה ונמצא מחזיר גרושתו מן הנישואין וה"ה השיב על זה דלא נאמר זה אלא בקידושי תורה אבל בחרש שאין קידושיו אלא מדרבנן אין לחוש שמא יטעו בו שאפילו יאמרו אינו עובר באיסור תורה ואין לנו להוסיף בגזירות של דבריהם ע"כ. ולעיקר דינו של רבינו כתב ז"ל דדברים פשוטים הם שכל שהקידושין הם מד"ס קידושי תורה חלין בה דומה לקטנה שהגדילה ולא בא עליה משהגדילה שקידושי תורה תופסין בה ע"כ. וראיתי להמש"ל ז"ל שאחר שיישב דברי רבינו כתב וז"ל ומ"מ דינו של רבינו אמת והכי איתא בירושלמי פ' חרש אשתו של חרש אפי' אשם תלוי אין בה בא אחר וקידשה תפסי בה קידושין גירשה מותרת לחזור לראשון ע"כ. והם בדברי רבינו דמשם למד דין זה והתימא מהרב המגיד ז"ל שהוא עצמו הביא הירושלמי הזה בפי"א מה' גירושין והיאך שכחו במקום הזה והראב"ד ז"ל אין ספק שנעלם ממנו הירושלמי הזה ודו"ק ע"כ דבריו. ובאמת מדי רואי לשון הירושלמי שהזכיר הרב ז"ל כמו זר נחשב בעיני איך נעלם מעיני הגאונים הנ"ל זה הירושלמי ומכ"ש שכבר הזכירו ה"ה במקום אחר עפ"י דברי הרב ז"ל ואחרי התבונני בשורש הדבר זכיתי להבין בבירור שצדקו בזה השני המאורות הגדולים הראב"ד וה"ה ז"ל ואחרי המחילה הראויה מהמש"ל ז"ל שלא כיון וזה דרבינו פי"א דה"ג דין ט"ו כתב וז"ל חרש שגירש ברמיזה כמו שביארנו והלכה ונתקדשה לחרש אחר ואין צ"ל לפקח אסורה לחזור לבעלה החרש אבל אשתו של פקח שנתגרשה והלכה ונשאת לחרש ונתגרשה מותרת לחזור לבעלה הפקח ע"כ. ולפי שנראים דברי רבינו דסתרי אהדדי דבפרקין התיר לחזור לבעלה החרש ושם אסרה אמנם פשוט הוא דלא ראי זה כראי זה דהתם שאני שגירשה החרש לגמרי ולכך אסורה לחזור לו דלא עדיף מפקח שגירשה ונשאת לאחר שאסור וכמ"ש ה"ה ז"ל שם וז"ל חרש שגירש בירוש' פ' חרש רבי יצחק שאל לר' יוחנן אשתו של חרש ואשתו של שוטה אפילו אשם תלוי אין בה (פי' דאין כאן אפילו ספק אשת איש וכ"כ רש"י ריש פ' חרש) וכו' בא אחר וקדשה תפסי בה קידושין גירשה מותרת לינשא לראשון הדא היא דתני רבי חייא אשתו של חרש שגירשה חרש והלכה ונישאת לחרש או פקח קורא אני עליה לא יוכל אשתו של פקח שגירשה הפקח והלכה ונישאת לחרש (או לפקח) קורא אני עליה לא יוכל כך מצאתי הנוסחא אבל רבינו היה גורס איני קורא עליה וכ"נ עיקר וזה הוא שאמרו גירשה מותרת לינשא לראשון והטעם לחלק בין רישא לסיפא מפני שחכמים שתיקנו נישואין לחרש לא ייפו כחו מן הפקח שהפקח שגירש אשתו ונישאת לכיוצא בו אסור להחזירה והחרש לא יהא מותר (זה הוא התירוץ מ"ש רבינו בפרקין כנ"ל) ומ"מ לא תיקנו לו נישואין להורעת כחו של פקח אחר שכיון שאין נישואיו כלום מן התורה לא החמירו על הפקח הראשון וכו' ע"כ לענייננו. וביאור דבריו ז"ל שרבינו שהתיר אשת הפקח אחר שנשאת לחרש לחזור לבעלה הפקח ע"כ צ"ל שהיה גורס בירושלמי בחלוקה השנייה דהיינו אשתו של פקח שנשאת לחרש איני קורא עליה לא יוכל שהרי רבינו התירה להדיא ומ"ש עוד וזה הוא שאמרו גירשה מותרת להנשא לראשון ר"ל גירש החרש מותרת לינשא לראשון דהיינו הפקח ומהטעם שכתב אח"ז ה"ה ז"ל גופיה אבל באשת חרש שנשאת לפקח הרי הוא בלא יוכל החרש לחזור לקחתה וזו היא כוונת ה"ה במ"ש וזו היא שאמרו גירשה מותרת לינשא לראשון וכו' וסיים ז"ל ומלבד הנוסחא הזאת מוכרחת ממ"ש גירשה מותרת לינשא לראשון ע"כ כלומר דמוכרח לגרוס בירושלמי בחלוקה דאשת פקח איני קורא כדברי רבינו ממ"ש ברישא גירשה מותרת לינשא לראשון משום דס"ל להרב דהך חלוקה קיימא אחרש גופיה דביה משתעי לאשמועי' נישואיו שהם כ"כ קלים דאשם תלוי אין בה ואם קידשה אחר הויא מקודשת וכן אם גירשה החרש עצמו מותרת לינשא לראשון כלומר אף במציאות שהיתה נשואה לפקח קודם שנשאת לזה החרש ולזה מביא הדא דתימא וכו'. ועוד יש לדקדק דמדכתב רבינו ונותן גט משמע דמכריחין אותו ליתן גט ואלו בירושלמי לא מייתי הכי אלא גירשה מותרת כלומר שאם גירשה אזי היא מותרת לראשון כן הוא משמעות הירושלמי כפי פי' הרב המגיד ז"ל ע"ד רבינו בלי ספק. מעתה יש לתמוה על תמיהת המש"ל ז"ל וגם מ"ש שאין ספק שאותו הירושל' נעלם מהראב"ד ז"ל מדלא ייחס לו ג"כ השכחה כמ"ש על ה"ה משמע דר"ל שהראב"ד ז"ל לא ראה הירושלמי הזה כלל לא בפרקין ולא שם ואתמהה טובא שהרי באותו פרק השיב על דברי רבינו ז"ל וז"ל מותרת לחזור לבעלה הפקח כתב הראב"ד ז"ל לא מצאתי כן בירושלמי אלא שאמר שאני קורא בה לא יוכל בעלה הראשון וכו' וכ"נ לפי מ"ש בחרש שגירש עכ"ל. הרי להדיא שראה הלשון של הירושלמי כולו וביאור דברי הראב"ד פשוט לענ"ד שהוא היה גורס בשניהם אני קורא בה לא יוכל והכריח הסיפא מהרישא דהיינו חרש שגירש דלא ס"ל חילוקו של ה"ה ז"ל ולפי דעתו מ"ש תחילה גירשה מותרת לינשא לראשון צריך לפרשו בלשון בעיא ולעולם דבשני החלוקות אסורה לחזור לראשון לדעת הראב"ד ז"ל. שוב ראיתי להמש"ל ז"ל שם שנתקשה לדעת דברי ה"ה ע"ש והיינו לפי דרכו הכא שהבין בדבריו ששלשה דינים משמיענו הירושלמי אמנם לפי מ"ש אינו כן דשני דינים לבד הם לדעת ה"ה ז"ל וכן מוכיח לישנא דרישא וסיפא דנקט הרב ז"ל ומבואר הרבה ועמ"ש פ"י דה"ג דין ה' ולמה שיש לעמוד עוד על דברי רבינו וה"ה לכשנגיע שם נחכים אם יגזור ה' בחיים: