מעשה רקח על הלכות אישות ד:א

אין האשה מתקדשת וכו'. קדושין דף ט' ומ"ש ואם קידש אשה בע"כ וכו'. נתבאר בבבא בתרא דף מ"ח והוצרך רבינו לכפול דאם קידש אשה בע"כ אינה מקודשת כדי שלא נטעה דאם עבר וקידשה בע"כ מהני כיון דמדאורייתא הוו קדושין כדאיתא בגמ' דאפקעינהו רבנן לקדושין משום שעשה שלא כהוגן והתם פריך עלה תינח קדיש בכספא קדיש בביאה מאי איכא למימר ומשני שוויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות ואף שחכמים ז"ל גרמו לו להחשב עבירה למה שעשה בהיתר גמור מדין תורה אפ"ה יש כח בידם כיון דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וכן פי' רש"י והתו' שם ומספקא לי קצת אי קעבר בביאה זו אלאו דלא תהיה קדשה ע"פ מ"ש רבינו ריש פ' ראשון או נימא דאיסורא דרבנן בעלמא הוא דעבר דיש פנים לומר דעבר אדאורייתא דכיון דאפקעינהו רבנן לקדושין וכל דמקדש אדעתא דידהו מקדש מעתה למפרע קעבר אדאורייתא דהא בהא תליא דאי לא עבר א"כ הרי חלו הקדושין או נימא כיון שהוא לא נתכוון לבעילת זנות כלל אלא לביאה מותרת לקדש אשה ומן התורה ביאה כשרה היא לא ס"ד שיעבור אלאו כלל ותדע דרבינו בפ"א כתב לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קדושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה ע"כ הרי דבעינן שיתכוין לבעול לשם זנות ועוד מדדייק לכתוב בלא קדושין אפשר להעמיס דרצונו לומר שלא נתכוון בביאה זו לשם קדושין בעולם אבל אם נתכוון לשם קדושין אפילו שהם בע"כ אין כאן מלקות דלא קעבר אלאו ועיין מ"ש בפ"ב דהלכות חו"מ דין ב'.

אבל האיש שאנסוהו וכו'. הנה כ"י קדמון מצאתי שכתוב גם בחלוקה זו אינה מקודשת אך אין זו גירסת כל הפוסקים אלא שהיא מקודשת מהטעם שכתב ה"ה דיכול הוא לגרשה ולפי טעם זה נראה בדעת רבינו שאף במציאות שהאשה עצמה אנסתו שיקדשנה תהיה מקודשת דאף דבגמרא אמרו הוא עשה שלא כהוגן וכו' דמשמע דכל היכא דאיכא הך מילתא דשלא כהוגן בין באיש בין באשה אין הקדושין תופסין מסתברא דלא נאמר אלא גבי איש דוקא שהוא יחזיקנה בע"כ אבל גבי אשה דבידו לגרשה לא חשו חכמים ז"ל לזה ואוקמוהו אדין תורה וזה נראה לענ"ד פשוט עפ"י דברי המגיד אך מצאתי להרב המאירי ז"ל בחידושיו לקדושין כ"י קדמון ואעתיק כל לשונו להיות שאינו מצוי וז"ל גליון שייך לפ"ד מה' אישות אין האשה מתקדשת וכו' ואם אנסו את האיש וקידש נראה שאעפ"י שאמר רוצה אני הואיל ומתוך האונס אמר כן אין קדושיו קדושין וכן מצאתי בגדולי פרובינצא בחיבורם ולא עוד אלא שלמדתי אף לדעת האומר בתלו את האשה וקידש שקדושיו קדושין התם הוא דשקלא זוזי וכל שיש שם נתינת מעות אנו אומרים אגב אונסיה גמר ומקנה כמו שאמרו בתליוהו וזבין ותליוהו וזבין אמרו תליוהו ויהיב לא אמרו דהואיל ואין שם מעות אינו גומר באונס אף באומר רוצה אני ואף כל שאנסוהו לקדש הואיל ואין כאן מעות אין קדושיו קדושין ומ"מ יש אומרים שלא הצריכו נתינת מעות לגמר קנין אלא במקום שהמקנה מתחסר כגון מכירת קרקעות אבל בקדושין שאין כאן חסרון ממון כל שאמר רוצה אני גומר הוא לקנות או להקנות וחסרון פרוטה ואיסור קרובות אינו קרוי חסרון לענין זה והוי כגיטי נשים כאלו שכופין אותו להוציא עד שיאמר רוצה אני ואף גדולי המחברים כתבו בהדיא שהאיש שאנסוהו וקידש קדושיו קדושין ונראה כענין סעד לדבריהם שהרי מצינו באונס שכופין אותו לכנוס ואף גדולי המורים ראיתי מודים בזה כשיאמר רוצה אני ומ"מ יש לפקפק בה שאם האונס בא מצד האשה אף זה שלא כהוגן ואפשר שמתוך שאין מצוי לא כללוהו בדין הפקעה והדברים סתומים ואין לנו לדון בהם אלא אחר המחמיר עכ"ל והריב"ש באבן העזר סי' מ"ב כתב בשם הרשב"ץ דאם קידש בעת שהיה נים ולא נים תיר ולא תיר מעשיו קיימים והביאו הר' ב"י שם ע"ע.

והוא שיהיה בכסף אם קידש בכסף פרוטה לכל אחת ואחת. כן היא הנוסחא ברוב הנוסחאות שלפנינו ופירושו מבואר שאם קידש בכסף צריך שיהיה באותו כסף פרוטה לכל אחת ומ"ש והוה [והוא] שיהיה בכסף הבי"ת בפת"ח כלומר באותו כסף לאפוקי אם מקדש הרבה נשים בשטר דאין צריך כי אם תיקון הכתיבה ליחד כל אחת לו לאשה באותו שטר עצמו ויש נוסחא אחרינא במגדל עוז שכתוב אם קידש בכסף שיהיה פרוטה לכל אחת ואחת וגם בנ"א כ"י כתוב ואם קידש בכסף שיהיה פרוטה לכל אחת ואחת ולפי גירסא זו משמע דמ"ש תחילה והוא שיהיה בכסף הבי"ת בשו"א והכוונה דאין לקדש נשים רבות כאחד זולתי בכסף וזה אי אפשר דלמה לא מצי לקדש נשים רבות בשטר אחד דומיא דגט כמ"ש רבינו בפ"ד דגירושין דין י"ח וי"ט ויש לצדד בזה וגירסתינו עיקר: