מעשה רקח על הלכות אישות ג:כד

כיצד מברך וכו'. בנוסחאות שלפנינו בפ"ק דכתובות ד"ז איתא וצוונו על העריות וכו' בא"י מקדש ישראל ע"י חופה וקדושין ורבינו נראה שלא היתה גרסתו כן ונוסחת התלמוד נראית יותר מדוייקת דלגרסת רבינו וצוונו אין לו משמעות כ"כ דלא מפרש מה צוונו וגם בחתימה לעולם אנו חותמים מעין החתימה עצמה וכיון שחתמנו ע"י חופה וקדושין בדין הוא לחתום בא"י וכו' ע"י חופה וקדושין כמו שמצינו בברכת מעין שלש וברכת התורה וברוך שאמר וכיוצא. שוב מצאתי נ"א כ"י שאין שם תיבת וצוונו בדברי רבינו ומ"ש בס"ר מקדש ישראל ע"י חופה וכו' בנ"א כ"י כתוב מקדש עמו ישראל וכו'. וברבינו ירוחם ז"ל כתוב דבגמ' בגרסאות המדוייקות כתוב מקדש ישראל לבד וכן העידו שהרי"ף כתב בכתב ידו מקדש ישראל ע"י חופה וקדושין ואחר כך מחקו וכתב מקדש ישראל לבד וכ"כ הרמב"ם וכן פסק רבינו האיי גאון וכו' וכן חותמין בשתי הישיבות הראשונות עד עכשיו ותוספת זה שאתם מוסיפין גריעותא הוא שאין קדושת ישראל תלויה בכך וראוי לכם לחזור להלכה ולמנהג כהסכמת כלם ע"כ. והנראה לע"ד כתבתי וכן מנהג כל המקומות בזמן הזה ואיכא למידק בנוסח ברכה זו למה לנו להזכיר שצוונו על העריות ואסר לנו הארוסות וכו' דאין לנו ברכה כיוצא בה היה לנו לברך אשר קדשנו וכו' לקדש את האשה ועוד למה לנו להזכיר חופה בברכת אירוסין דאף דעכשיו נוהגים לסדרה עם הנשואין מעיקרא כי תקון היו מקדימין הקדושין לזמן מה ואחר כך היו נושאין כדמוכח בכולי תלמודא ובכמה מקומות וכדרך שהוא עכשיו בערי ליואנט"י ה"י שמקדשין ביום ראשון ובעש"ק של אותה שבוע נושאין. ועוד קשה דלמה הקדימו בנוסח ברכה זו החופה לקדושין כיון שהמעשה הוא בהפך וראיתי להרא"ש ז"ל שכתב שברכה זו אינה ברכה לעשות המצוה כי פו"ר היינו קיום המצוה ואם לקח פילגש שקיים פו"ר אינו מחוייב לקדש אשה וכן הנושא זקנה איילונית ועקרה או סריס חמה שנשא מברכין ברכה זו ואין חיוב במצוה זו שאין בה קיום מצות פו"ר ולכך לא נתקנה ברכה במצוה זו ואף שנשא אשה לשם פו"ר כיון שאפשר לקיים מצות פו"ר בלא קדושין ול"ד לשוחט שאינו מחוייב לשחוט ולאכול ואפ"ה כשהוא שוחט לאכול מברך דהתם א"א לו לאכול בלא שחיטה וכו' וברכה זו נתקנה לתת שבח להקב"ה אשר קדשנו במצותיו והבדילנו מן העמים וצונו לקדש אשה המותרת לנו ולא אחת מן העריות והזכירו בה איסור ארוסות והתר נשואות בחופה וקדושין שלא יטעה האדם לומר שהברכה של קדושין נתקנה להתירה לו לכך הזכירו חופה לומר דדוקא ברכת חופה היא המתרת ולהכי נמי הקדימו חופה לקדושין לומר והתיר לנו את הנשואות ע"י חופה שאחר ברכת הקדושין ע"כ. ודברי טעם הם ונכון וע"ע להסמ"ג והכלב"ו ז"ל. יוודע שאחרונים ז"ל כתבו שעפ"י הדקדוק יש לומר והתיר לנו את הנשואות לנו ע"י חופה וקדושין ומטו לה משם ר"ת אמנם מפי' רש"י שם אין להביא ראיה שפירש והתיר לנו את נשותינו הנשואות לנו וכו' ע"כ כי לא נחית אלא לפרש נוסח הברכה והאיטאלייני נוהגים כר"ת אמנם הספרדים אין אומרין זה הלשון וכן באזמיר יע"א אין אומרים אותו ובברכת ארוסין אי בעי עשרה דוקא לדעת רבינו עיין מ"ש בפ"ב דהלכות ברכות בס"ד: